ע"א 941/05

תקציר

במקרה דנן, השאלה המרכזית הייתה האם המילה "תירוש" משמשת בדרך כלל בעברית לציון מיץ ענבים והאם ניתן לסמן אותו כסימן מסחרי או שעליו להישאר נחלת הכלל. אגודת הכורמים השיתופית (כרמל מזרחי) רשמה את "תירוש" כסימן מסחר בשנת 1994, אך חברת הכרם בע"מ ערערה על כך בטענה כי המונח גנרי ואינו צריך להיות בבעלות בלעדית. בתחילה, רשם סימני המסחר צידד ב"כרם", וקבע כי "תירוש" היא תיאורית וגנרית, חסרת אופי מבחין לזכויות בלעדיות. למרות ערעורו של כרמל מזרחי, בית המשפט אישר את החלטת הרשם. בית המשפט ציין כי למרות שנוכחותה של כרמל מזרחי בשוק וקידום "תירוש" היו משמעותיים, מאמצים אלה לא ביססו את "תירוש" כשם נרדף ייחודי למותג שלהם בתודעת הציבור – רק 2% מהצרכנים שנסקרו זיהו אותה עם כרמל מזרחי באופן ספציפי. בית המשפט הדגיש כי על מנת לזכות בהגנה על סימן מסחר, מילה נפוצה חייבת לקבל משמעות משנית המייצגת את המותג, דבר שלא הוכח כאן די הצורך. כך, "תירוש" נשארת ברשות הרבים, ומאפשרת לכל היצרנים להשתמש בה, אלא אם כרמל מזרחי תקבל סעיף שימוש לא בלעדי בתוך שבעה ימים. בנוסף, בית המשפט הורה לכרמל מזרחי לשלם את הוצאות המשפט של הכרם. החלטה זו התקבלה בהסכמה על כל השופטים היושבים בדין, וחיזקה את הרעיון כי מונחים בשפה משותפת דורשים זיקה איתנה ומוכרת למקור יחיד כדי להצדיק רישום סימן מסחר.