ע"א 39697-05-14

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד במקרה של מסירת מידע כוזב בתביעת ביטוח. על פי חוק חוזה הביטוח, מסירת מידע כוזב למבטח בכוונת מרמה פוטרת את המבטח מתשלום תגמולים. על המבטח מוטל הנטל להוכיח כוונת מרמה, הכולל מסירת עובדות כוזבות, מודעות לזיוף שלהן וכוונה לקבל כספים מהמבטח שלא כדין. במקרה זה מצא בית משפט קמא כי המבטחת הוכיחה את שני היסודות הראשונים, אך לא הצליחה להוכיח כי המניע למידע הכוזב היה רווח כספי שלא כדין. ערכאת הערעור מסכימה כי המבטחת לא הצליחה להוכיח את היסוד השלישי ודוחה את הערעור, בקובעו כי המניע למסירת המידע הכוזב היה פחד מהמשטרה ולא רווח כספי שלא כדין. מסקנה זו התבססה על הראיות שהוצגו במהלך המשפט ולא היוותה שינוי חזית בלתי הוגן. פסק הדין תומך גם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא לפסוק הוצאות למשיב, בהתחשב בהתנהגותו הבלתי חוקית של המשיב ובהוצאות שנגרמו למערער. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחים, וכל צד יישא בהוצאותיו.