בג"צ 4366/21

תקציר

במקרה זה, העותרים, שבבעלותם קרקע שנפגעה מתכנית מוצעת, ערערו על ההחלטה לדחות את התנגדותם. עם זאת, טענו המשיבים כי העתירה מוקדמת מדי, שכן ההליך התכנוני עודנו מתנהל וטרם הגיעה להחלטה סופית. מאחר שההליכים עדיין היו תלויים ועומדים בפני רשויות התכנון ולא ניתן אישור הממשלה, טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף. בעוד שחלק מהמשיבים התמקדו אך ורק בטיעון המוקדם, אחרים התייחסו גם לגופה של העתירה, אם כי ציינו חששות לגבי התוכנית עצמה. העותרים טענו מנגד כי עיכוב הדיון הוא חסר תוחלת משום שהתנגדותם כבר הוכרעה, ואישור הממשלה היה צפוי בלבד. עם זאת, בית המשפט קבע כי הוא אינו נוהג לדון בעתירות מנהליות עד לקבלת החלטות סופיות, והדגיש כי הביקורת השיפוטית שמורה למועד סיום הליכי התכנון. אמנם קיים חריג צר למקרים חריגים מאוד, אך בית המשפט מצא כי מצב זה אינו מתאימ. העותרים ניסו ללא הצלחה לסווג את עניינם כחריג מיוחד, בטענה שמצבם שונה. בית המשפט טען כי התוכנית קשורה זה בזה, ולא ניתן לבודד התנגדויות לעיון עד להשלמת כל ההיבטים. משכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.