בר"ע 71700-11-17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת ועדת הערר (אי כושר) בדבר יכולתו של אדם להשתכר. המבקשת, המתמודדת עם נכויות מרובות, לרבות השמנת יתר ולחץ נפשי, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו. בית המשפט קבע כי נכותה של המבקשת לא גרמה לאובדן של יותר מ-50% מיכולתה לכלכל את עצמה. הוועדה הכירה בטענותיה של המבקשת, אך המשיכה בהחלטתה, תוך שהיא מציינת את האחוזים הנמוכים של נכויותיה האחרות ומדגישה כי נכותה העיקרית היא השמנת יתר. בנוסף, התוותה הוועדה אפשרויות עבודה מתאימות למועמדת, לרבות תפקידי הוראה, עבודה בספרייה ומענה טלפוני, התואמים את כישוריה ויכולותיה. בדיון בבקשה לא מצא בית המשפט עילה לתמוך בטענות בדבר טעויות בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה. בית המשפט הכיר בנימוקי הוועדה שלא לקבל את המלצות קצין השיקום ושקל את מצבה הרפואי של המבקשת, לרבות גילה. השופטת ציינה כי בניגוד למקרה רוסטמי אליו התייחסה המבקשת, החלטת הוועדה התייחסה במשתמע להשפעת גילה של המבקשת על יכולתה לעבוד על ידי הצעת משרות מתאימות שאינן דורשות הכשרה נוספת או שינוי מקצוע. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה. החלטה זו התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.