עב"י 40003-02-22

תקציר

הערעור, שמקורו באמצעי משמעת שהוטל על עובד מדינה, מבקש לערער על החלטת בית הדין למשמעת לפסול את המערער משירות המדינה עד גיל שבעים בנסיבות מחמירות, וכן על סירובו להמליץ על תשלום תגמולי המערער לתלויים בו בתקופת הפסילה. בית הדין מגיע למסקנה כי לא יתערב בהחלטת בית הדין בעניין המשמעת, תוך הכרה בסבירותו ובמידתיותו ביחס לחומרת מעשיו של המערער. פעולות אלה, שהיו כרוכות בטובות הנאה כלכליות הנובעות מעבירות משמעת, מצדיקות את ההשלכות הכלכליות המהותיות של הפסילה. עם זאת, בית המשפט מוצא פגם בגישתו של בית הדין כלפי בני משפחתו של המערער. הימנעותו של בית הדין מלהתחשב בזכויותיהם או באינטרסים של התלויים במערער, לרבות אשתו ובנו הנכה, מביאה את בית המשפט להתערב. מתוך הכרה באופייה המיוחד של צבירת הזכויות הפנסיוניות ובאינטרס הלגיטימי של בני המשפחה, מדגיש בית הדין את הצורך לאזן בין חומרת מעשיו של העובד לבין האינטרסים של הנפגעים. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, והעניין מועבר לנציב הגמלאות להפעיל שיקול דעת ולהכריע אם להעניק הטבות לתלויים במערער. תוצאה זו מבטיחה הערכה הוליסטית של הנסיבות, תוך קידום אפקט מרתיע תוך הימנעות ממצוקה מיותרת על משפחת המערער.