ה"פ 57122-04-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענתה של אלגרה כי היא זכאית לחזקה בלעדית בשטח הטריטוריאלי שבמחלוקת. השופט מצא את עדותה של אלגרה אמינה, בעוד שעדויות הנאשמים, חיים, תהילה ויורם, היו סותרות ולא אמינות. השופטת הדגישה כי המשיבים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם וכי אלגרה החזיקה בשטח שבמחלוקת מאז שנות השישים, בעוד שהמשיבים לא החזיקו בו בשום שלב. השופט התייחס לכוונת המחוקק ארוכת השנים לשמור על שלום הציבור בסכסוכי מקרקעין וקבע כי הגנת המשיבים, המבוססת על היעדר זכויותיה של אלגרה בשטח שבמחלוקת, אינה פוטרת אותה מהגנה על החזקתה ושימושה בקרקע. זאת ועוד, טענת המשיבים כי החזקה בשטח שבמחלוקת נבעה מהיתר שניתן לקודמו של אלגרה, וינשל, על ידי ליאון, נטל ההוכחה מוטל על המשיבים, והם לא עמדו בו. עוד ציינה השופטת כי מסמכי החכירה וטיוטות הרישום לא קבעו את גבולות הקרקע המוחכרת, בניגוד לטענת המשיבים. תחת זאת, הם הצביעו על כך שגם לאלגרה וגם למשיבים זכויות חכירה שוות בשטח שבמחלוקת. לבסוף הורה השופט למשיבים לשלם לאלגרה את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה בסך 15,000 ₪ והחזיר את פיקדונה של אלגרה. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 1.3.2020.