ה"פ 41434-03-16

תקציר

פסק הדין מתווה את הקווים המנחים לחישוב פיצויי הפקעה לפי סעיפים 12 ו-13 לפקודת הקרקעות, שמטרתה להעמיד את המופקעים באותו מצב כלכלי ממנו היו נהנים אלמלא הופקעה אדמתם. הפיצוי לא אמור לשפר את מצבם ולא לגרום נזק. במקרים בהם חולפת תקופה ארוכה בין ההפקעה לפיצוי, מתווסף תשלום סמלי נוסף לפיצוי הבסיסי. זה משקף את ההפסד שנגרם עקב העיכוב. על פי סעיף 13, דמי החכירה האבודים נגזרים מהערך המשתנה של הנכס מדי שנה, אשר נאמד באמצעות פורמלים על בסיס ייעוד הנכס, תוכניות השימוש בו וערכו הפוטנציאלי. למומחה שמונה על ידי בית המשפט תפקיד מכריע בהערכת ערכים אלה, ודעתו מתקבלת בדרך כלל, אלא אם כן טעמים קיצוניים או כבדי משקל מכתיבים אחרת. במקרה זה, בית המשפט מקבל את הצעת המומחה לדמי שכירות של 5% לתקופה שבין 2008 ל-2019 ו-6% לשנים קודמות, ובכך מחזק את פסיקות העבר שקבעו את האגרה בטווח זה. קביעת דמי החכירה מתבססת על הרציונל של המומחה, המתחשב בפוטנציאל התכנוני ובציפיות הסבירות הקשורות לקרקע המופקעת. בנוסף, בית המשפט מורה למשיבה לשלם למבקשים סך של 1,728,221 ₪ כפיצוי, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. סכום זה ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 12.1.2020 בתוך 30 יום. עורך דינם של המבקשים אחראי לחלק את הסכומים למבקשים בהתאם.