ת"א 631/98

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך קרקעות שראשיתו בפסק דין משנת 1957, שבו הוענקו ליורשיו של שפיק אל-ג'סר חלק מחלקת אדמה גדולה יותר. היורשים, אדיב אל-ג'סר וגיסתו נג'לה א-זרובי, היו אמורים לקבל 54,000 חלקים מתוך סך החלקים 1272788, אך נפטרו מבלי להעביר את פסק הדין על שמם. החלקה המדוברת היא חלקה 7 בגוש 16561, הממוקמת בנצרת, ומשתרעת על פני 4.5 דונם. השאלה המרכזית היא האם התרחשה עסקת פדיון שבה הזכויות במקרקעין נרכשו על ידי ז'ורז'ט לחאם, אשתו של אחד הנתבעים, יוסף לחאם, ולאחר מכן הועברו על שמה ועל שם ילדיה (נתבעים 1 עד 5). בית המשפט מוצא כי טענה זו תקפה, ונתמכת בעדויות מהימנות של עדים ובראיות נסיבתיות אחרות. יש לציין כי ייפוי הכוח עליו חתמו אדיב ונג'לה בשנת 1962, המקנה לנציגיהם סמכות להעביר את זכויותיהם במגרש 7, מחזק את התפיסה כי בוצעה עסקה. בנוסף, התנהלותם של אדיב ועורכי דינו לאורך השנים, כמו גם היעדר כל פעולה לאכיפת פסק הדין משנת 1957, מצביעים על ויתור על הזכויות על פי פסק הדין. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעים הצליחו להוכיח את טענת הפדיון, מה שהוביל לדחיית התביעה. כתוצאה מכך, התובעים, הכוללים חברה עות'מאנית שנקראה בצוואתו של אדיב וד"ר רונה מקיי, לה הורישה נג'לה אל ג'סר את רכושה, יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים 1 עד 5, בסך כולל של 15,000 ₪, והנתבעת 7, בסך של 10,000 ₪.