ת"פ 3175/04

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לאירוע שהתרחש בין שני נאשמים למתלונן במסעדה בבעלות אביהם של הנאשמים, שהוביל לדקירת המתלונן. לנאשמים ולמתלוננת היסטוריה של חילוקי דעות ומחלוקות. ביום האירוע נכנס המתלונן למסעדה של הנאשמים וביקש מהם לסגור את דלת השירותים בשל ריח לא נעים. בקשה זו הסלימה לקטטה פיזית בין המתלונן לבין הנאשמים. לטענת התביעה, במהלך קטטה זו דקר הנאשם את המתלונן בבטנו באמצעות סכין באורך 30 ס"מ, בעוד הנאשם השני אוחז בידיו. המתלונן סבל מחבלות קשות ונזקק לניתוח. הנאשם הראשון הורשע בעבירות לפי סעיפים 333+335(א)(1) ו-186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הנוגעות לפציעת פזיזות והחזקת סכין. השופט מצא כי לנאשם לא הייתה הכוונה הנדרשת לאישום החמור יותר של חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות. הנאשם השני זוכה מחוסר ראיות למעורבותו בדקירה. השופט קיבל את טענת התביעה כי הדקירה התרחשה בתוך המסעדה וכי הנאשם הוא הדוקר, ומצא את עדויות עדי התביעה אמינות. גרסת ההגנה, שכללה רצף שונה של מעשים וקטטה לאחר הדקירה, לא האמינה לדברים, והשופטת ציינה סתירות וסתירות בעדויותיהם. השופט שקל גם אפשרויות שונות שהעלתה ההגנה בנוגע לזהות הדוקר ומצא כי הן בלתי סבירות ואינן מתיישבות עם חומר הראיות. ככלל, הכרעת הדין מדגישה את בעיות המהימנות בעדויות הנאשמים ואת מהימנות עדי התביעה, שהובילו להרשעת הנאשם הראשון בפזיזות והחזקת סכין, ואילו הנאשם השני זוכה.