ת"א 3298-11-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע לפי חוק איסור לשון הרע. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם יש לראות בהודעת העיקול שנשלחה לתובע פרסום מכפיש שהנתבע אחראי לו. פסק הדין אינו עוסק במחלוקות הכספיות שבין התובע לנתבע או בלגיטימיות של הליכי ההתראה וההוצאה לפועל. ראוי לציין כי עורך דינו של התובע, שהוא גם בנו, ייצג את התובע ואשתו בדיונים שקדמו להליכי ההוצאה לפועל. משכך, רשאי היה הנתבע להניח כי הוא מייצג את התובע בכל הקשור להליכים אלה. יתר על כן, גם אם הייתה המצאה שלא כדין, דבר שאינו ודאי, הפרסום מותר לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ואינו יכול להוות עילה לתביעת לשון הרע. יש להגן על ההליך המשפטי מפני תביעות לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בתאונות או תקלות. לבסוף, גם אם העיקול לא היה חסין מפני תביעות מסוג זה, עדיין תביעתו של התובע הייתה נדחית, שכן הוא תרם תרומה מכרעת להטלת העיקול בכך שלא נענה לאזהרות שנשלחו לעורך דינו. כתוצאה מכך, יישא התובע בהוצאות ההודעה ושכר טרחת עורך הדין בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהצדדים האחרים (הנתבע, צד ג' 1 וצד ג'2).