ת"א 1571-06-14

תקציר

פסק הדין משרטט מחלוקת ממושכת בין עמותה, התובעת, לבין עיריית רחובות, הנתבעת, בנוגע לשימוש בחלקת קרקע. הסכסוך המקורי נבע מניסיונה של העירייה לבטל פסק דין שפינה צד שלישי, עמותת אור לציון, מקומת הקרקע של הבניין במגרש. בפסק הדין נקבע כי מעשיהם של הנתבעים נועדו לפסול את הפינוי הקודם וכי הם השתלטו בפועל על קומת הקרקע. פסק הדין דן גם בהסכם קודם משנת 1985, שהעירייה נמנעה מלהציגו, ונותן תוקף לטענות התובעת בדבר תנאי החוזה. על פי פסק הדין, העירייה הייתה מודעת להסכם בין התובעת לבין עמותת אל מעיין בנוגע לשימוש בקומת הקרקע, וידיעה זו מזכה את התובעת מסעיף בחוזה משנת 1999 שאסר על העברת זכויות לצדדים שלישיים. השופטת מקבלת את טענת התובעים כי השקיעו כספית בבניית קומת הקרקע, לרבות המקלט ועוד 25 מ"ר, ומורה לעירייה לפצות את התובע בגין השקעות אלה, בניכוי ירידת ערך. הסכומים שנקבעו להחזר הם 153,766 ₪ עבור הוצאות בנייה שנגרמו לחלקה של התובעת בהקמת יסודות, עמודים ותקרה, 170,643 ₪ עבור המקלט ו-13,163 ₪ עבור המשטח המרוצף. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 922,934 ₪ בגין השקעותיו בבניית קומת הקרקע. תשלומים אלה יצומדו לריבית ולהפרשים ממועד חוות דעת המומחה ועד למועד התשלום בפועל. בקשתו של התובע לדמי שימוש חודשיים ולהשבת החזקה בקומת הקרקע נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי לתובע יש זכות לדרוש חזקה אך עליו לשלם תחילה את השווי המוערך של השקעותיו. כמו כן חויבה העירייה לשלם 50,000 ₪ פיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות שנגרמו לה בשל חוסר תום לב והתנהלות פסולה בביצוע החוזה. לבסוף, פסק הדין קובע כי סעיף 14 לחוזה משנת 1999 אינו חל על היחסים שבין התובעת לבין עמותת אל מעיין. הנתבע אחראי לתשלום הסכומים שנקבעו, לרבות הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין והפרשי הצמדה וריבית, החל מפסק הדין ומחוות דעת המומחה. הסכום הכולל שחייבת עיריית רחובות לתובע עומד על 1,247,343 ₪, בנוסף ל-50,000 ₪ בגין עוגמת נפש והפרשים כספיים שונים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 17.5.2018.