רמ"ש 51912-03-21

תקציר

העותרת ביקשה לערער על החלטת בית המשפט קמא בעניין תשלום מזונות ומזונות ילדים לאחר גירושין. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי על שני הצדדים מוטלת החובה לתמוך כלכלית בקטינים באופן שווה, וכי בית משפט קמא לא הניח כי גילם של הקטינים יהיה מתחת לגיל שש, דבר שהיה מגלגל את הנטל כולו אל העותר. זאת ועוד, טענות העותרת בדבר היעדר העסקתו של המשיב וחלוקת זמני הילדים בין שני הבתים לא היוו עילה מספקת לערעור. בית המשפט מצא כי בית משפט קמא שקל כראוי את הכנסותיהם של העותר והמשיב ואת הזמן שבילו הילדים עם כל אחד מההורים בעת חישוב סכום המזונות. עוד ציין בית המשפט כי צורכי הקטינים, המוערכים בכ-2,500 ש"ח לחודש, היו סבירים ותאמו פסיקה קודמת, והעלייה הקלה מ-2,250 ש"ח הנהוגים אינה חריגה מספקת כדי להצדיק מתן רשות ערעור. ככלל, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותה בהחלטת המזונות הזמניים שניתנה על ידי בית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בכך שצרכי הקטינים והכנסות הצדדים טרם הוכחו במלואם. בית המשפט הדגיש כי התערבות ערעורית בענייני משפחה צריכה להיות נדירה, ויש לכבד את שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית משפט קמא בעניינים אלה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת בית משפט קמא התקבלה.