בג"צ 2334/17

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה והופך את הצו המותנה למוחלט. הטעם העיקרי לכך הוא שוועדת הכספים חרגה מסמכותה בכך שהפעילה שיקול דעת מהותי-נורמטיבי באשר לאופי פעילותה של העותרת. בית המשפט קבע כי ועדת הכספים, במסגרת הפיקוח הפרלמנטרי, מוסמכת לפקח על תהליך האישור של רשות המסים למוסדות ציבור ולוודא כי מתקיימים התנאים הקבועים בפקודת מס הכנסה. עם זאת, הוועדה אינה מוסמכת להפעיל שיקול דעת חזק או שיקול דעת מהותי בשלב האישור הקונקרטי של המוסדות. פרשנות הפקודה מחייבת כי שיקול הדעת המסור לשר האוצר ולוועדת הכספים יוגבל להבטחת עמידתם של המוסדות בתנאים הפורמליים שנקבעו בהגדרת מוסד ציבורי. בית המשפט הדגיש כי מדובר בתפקיד משמעותי, במיוחד נוכח אופייה הרגיש של הרשות והשלכותיה על היבטים של צדק חלוקתי והוגנות שלטונית. במקרה הנוכחי, החלטת ועדת הכספים התבססה על ההנחה השגויה כי בסמכותה להתחשב ב"קיומה של מחלוקת ציבורית עמוקה" בנוגע לפעילותה של העותרת, ולפיכך חרגה מסמכותה. מאחר שאין מחלוקת של ממש כי העותר עומד בדרישות הפקודה, יש לאשר את העותר כמוסד ציבורי. החלטת ועדת הכספים מבוטלת אפוא. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי בהחלטתו אין כל עמדה בגוף המחלוקות באשר לאופי פעילותו של העותר. המשיבים יישאו בהוצאותיו של העותר בסך של 15,000 ₪. השופטת עמית והשופטת ברון הסכימו עם התוצאה אליה הגיעה השופטת ברק-ארז והצטרפו לחוות דעתה, תוך הדגשת ההבחנה בין סמכותו של שר האוצר לזו של ועדת הכספים.