ע"ב 2/84

תקציר

פסק הדין, שהתמקד בסמכותה של ועדת הבחירות המרכזית בישראל, מתחבט בשאלה האם בסמכותה של הוועדה לפסול רשימה פוליטית על סמך מצעה או מטרותיה. בית הדין לערעורים דן בשאלה האם חוק הבחירות מחייב בדיקה טכנית בלבד של רשימות המועמדים או שמא באים לידי ביטוי עקרונות "על-חוקתיים" כאשר רשימה מהווה איום על קיומה של המדינה או על אופייה הדמוקרטי. פסק הדין חזר על החלטה קודמת בפרשת יארדור, שם נטען כי הוועדה יכולה לפסול רשימה שמטרתה להרוס את המדינה. בית המשפט עמד בפני הדילמה של האיזון בין זכות היסוד לבחור ולהיבחר – עיקרון ליבה של הדמוקרטיה – לבין האיום הפוטנציאלי שרשימה עלולה להציב. רוב השופטים טענו לשמירה על ערכים דמוקרטיים וביטחון קיומי, המאפשרים פסילה אם קיימת "אפשרות סבירה" לאיום, תוך הכרה בפער הפרוצדורלי המאפשר אישורים שאינם ניתנים לביקורת. פסק הדין נותר חצוי באשר להיקפו הפרשני של חוק הבחירות, כאשר חלק מהשופטים תומכים בפעולות חקיקה להבהרה ולחקיקה של סמכויות הפסילה הנדרשות, דבר המשקף העדפה לדיוק חקיקתי על פני הרחבה שיפוטית לשם שמירה על הדמוקרטיה. בסופו של דבר התיר בית המשפט לרשימה הפרוגרסיבית לשלום להשתתף בשל היעדר ראיות מספיקות נגדה, ואילו רשימת כ"ך הותרה גם בשל היעדר בסיס חקיקתי לפסילתה, למרות שהוכרה כאיום על עקרונות דמוקרטיים.