ר"ע 717/85

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בקשת רשות הערעור מפרש את סעיף 56(ב) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להאריך את תקופת המבחן להרשעתו הראשונה של נאשם בעבירה אחרת במהלך תקופת המאסר על תנאי. בית המשפט קובע כי המונח "עבירה אחרת" מתייחס למושג רחב יותר, הכולל התנהגות פלילית הנובעת מהחלטה אחת ודחף פלילי אחד, אשר עשוי לכלול ריבוי עבירות. פסק הדין מבהיר כי אירועים נפרדים, בסך הכל 16 אי הגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מס ערך מוסף, אינם יכולים להיחשב כעבירה אחת. כל אירוע מהווה עבירה נפרדת, למרות שיש לו סיבה משותפת. לדברי בית המשפט, כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 56(ב) היא לתת הזדמנות שנייה לעבריינים שנכשלים פעם נוספת, והארכת מאסר על תנאי אינה אמורה לחול על ריבוי עבירות שונות שבוצעו לאורך תקופה ממושכת. טענת ההגנה להרחבת פרשנות "עבירה אחרת" אינה נתמכת על ידי בית המשפט, הגורס כי מטרת המחוקק הייתה להבהיר כי יש לשקול את העבירה הנוספת לצד העבירה הראשונית שבגינה הוטל המאסר על תנאי. מטעמים אלה נדחית בקשת רשות הערעור, תוך קיום החלטת בית המשפט המחוזי.