ע"א 492/64

תקציר

בפרשת יעקב לוי נ' משה רייס ביטל בית המשפט העליון החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בעניין משאית שמכר לפקוביץ, חייב, ליעקב לוי. לשכת ההוצאה לפועל שלחה למשרד הרישוי הודעות עיקול על המשאית, שעדיין נרשמה על שמו של לפקוביץ' למרות המכירה. לוי ביקש פסק דין הצהרתי שיאשר כי הוא הבעלים החוקי, בטענה כי הודעות העיקול אינן חלות. בית המשפט המחוזי הכיר תחילה בבעלותו של לוי על סמך המכירה מיום 12.7.1964, אך קבע כי מאחר שרישומה של המשאית לא הועבר כדין, זכות ההעברה עדיין שייכת ללפקוביץ' וניתן לעקל אותה. עם זאת, בית המשפט העליון, בראשות השופט ויתקון, הגיע למסקנה כי תקנות תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מזכות קונה, שיש לו שטר מכר תקף ועומד בתנאים ספציפיים, לשנות את הרישום מבלי לדרוש הסדר חובות של המוכר. בית המשפט קבע כי הליך הרישום אינו מבסס בעלות אלא משרת את האינטרס הציבורי בכך שהוא משקף נאמנה את המציאות. השעבוד הנטען על "הזכות להעביר רישום" נחשב לטקטיקת לחץ נגד הרוכש להסדיר חובות של צד אחר ונעדר תוקף משפטי. בעקבות זאת פסק בית המשפט העליון לטובת לוי, קבע כי אין עיקול תקף לזכות להעביר את הרישום, ופסק ללוי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 300 ל"י.