עמ"מ 6/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שלוש החלטות של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין צו מעצר מנהלי. ההחלטות הנדונות דחו את בקשותיו של המערער ל: חקירת מקורות המידע שעמדו בבסיס צו המעצר; מינוי נציג שיהיה נוכח בקטעים חסויים של הדיון; ובחינת תיקי כל העצורים שנעצרו באותו גל, כדי להעריך את חוקיות מעצרו של המערער. פרקליטות המדינה טענה כי אין זכות ערעור על החלטות ביניים בהליכי אישור צווי מעצר מנהלי. בא כוח המערער לא הסכים, אך השופט אישר את עמדת המדינה. עם זאת, השופט בחר לבחון את הערעור באופן ענייני למען הבהירות, ואישר את החלטות נשיא בית המשפט המחוזי. השופט קבע כי הליך האישור אינו כולל בדיקה של מהימנות התשתית העובדתית לצו, אלא בוחן את חוקיות שיקוליו של שר הביטחון. אופיו של מעצר מנהלי והצורך להגן על מקורות מודיעין מונעים חקירה של מקורות המידע. עוד קבעה השופטת כי אין בסיס חוקי למינוי נציג בדיונים חסויים, וכי לטענות על אפליה אין מקום בהליכים אלה, שכן נסיבותיו של כל עצור הן ייחודיות. לבסוף ציינה השופטת כי ערעור על צו מעצר מינהלי צריך להישמע בהתאם לסדרי הדין החלים בערעורים פליליים, אם כי בשינויים המחויבים. הערעור נדחה, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליך האישור.