בר"ע 55868-03-24

תקציר

הערעור מתייחס לנוסח שאלה שהוצגה בפני מומחה רפואי בדבר הקשר בין אירוע חריג שאירע בעבודה לבין אבחנת הסוכרת של המערער. המערערת, אחות במקצועה, ביקשה כי השאלה תנוסח על פי "מבחן העיתוי", הבוחן האם האירוע בעבודה זירז את מחלתה. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, דגל ב"מבחן הכימות", הבוחן את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין המחלה, ביחס לגורמים אחרים. בית הדין האזורי אימץ את עמדת המכון. עם זאת, בית הדין לעבודה קיבל את הערעור, בהתחשב בכך שחוות הדעת הראשונית של המומחה אינה צריכה להכריע מראש בשאלת הגישה. לפיכך, המומחה יבחן את הסוגיה באמצעות שאלה בת שני חלקים שהציע בית המשפט, ויותיר את הקביעה הסופית של המבחן המשפטי המתאים לבית המשפט לאחר בחינת ממצאיו הרפואיים של המומחה. גישה זו מאפשרת הערכה רפואית מקיפה יותר וקביעה משפטית מאוחרת יותר בדבר יישום המבחן המתאים בנסיבות העניין. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה קובעת מראש את התוצאה אלא משמשת שלב ביניים בהליך.