עת"מ 32394-05-20

תקציר

העותרת, מלינה מזמור הפקות, ערערה על החלטת המשיב, עיריית פתח תקווה, לסווג את הנכס שלהם כ"שירות אולפן שידור" לפי צו הארנונה. מזמור הפקות טענה כי יש לשנות את הסיווג ל"תעשייתי" כך שיתאים לאופי פעילות הפוסט-פרודקשן שלהם. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר לסווג את הנכס כאולפן שידור היא חלוטה, שכן מזמור הפקות לא הגישה עתירה מנהלית. יתר על כן, בחינת הדברים לגופו של עניין לא תמכה בעמדת מזמור הפקות. בית המשפט הדגיש כי בצו הארנונה קיים סיווג ספציפי לאולפני שידור, אשר אמור לקבל קדימות על פני הסיווג הכללי של "ענף". בנוסף, בית המשפט מצא כי העתירה סובלת משיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד. מזמור הפקות רכשה את הנכס בשנת 2016 אך הגישה את העתירה רק בשנת 2020. גם העיכוב האובייקטיבי היה משמעותי, שכן סיווג אולפני השידור היה קיים משנת 2000, ושינויו יפגע בתקציב העירייה ובאינטרס ההסתמכות שלה. בית המשפט השתמש בתיאוריית הבטלות היחסית, והגיע למסקנה כי בעוד שצו הארנונה היה בעל דרגת אי חוקיות נמוכה, די בהחלטת הגופים הרגולטוריים להפחית מעט את התעריף. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.