בג"צ 421/77

תקציר

המחלוקת היא על סירובה של המועצה המקומית באר יעקב לאשר לילדיהם של חברי האגודה השיתופית תלמי מנשה להתיישבות חקלאית ללמוד מחוץ לתחום השיפוט של רשות החינוך המקומית. חברי האגודה טענו כי תלמי מנשה היא רשות חינוך מקומית בפני עצמה, או לפחות תושביה אינם צריכים לדרוש אישור מהמועצה כדי לשלוח את ילדיהם ללמוד מחוץ לתחום שיפוטה. האגודה הגדירה את עצמה כמושב פועלים המחפש חינוך חקלאי לילדי חבריו, שיכול היה להינתן רק בבתי ספר מחוץ לבאר יעקב. בג"ץ קבע כי האגודה אינה מהווה רשות חינוך מקומית, שכן אין לה שטח מוגדר או גבולות מוניציפליים, והיא רק שכונה בתחום השיפוט של המועצה המקומית באר יעקב. יתר על כן, החוק ופסקי דין קודמים קבעו כי ילדים יירשמו ברשות החינוך המקומית בה הם מתגוררים, וכל העברה לרשות אחרת מחייבת את הסכמת שתי הרשויות המעורבות. בית המשפט מצא כי סירובה של המועצה להעניק היתר ללימודי חוץ הוא סביר, בהתבסס על מטרתה הלגיטימית לייצב ולשפר את רמתו החינוכית של בית הספר המקומי. הגדרתה של האגודה את עצמה כמושב פועלים השואף לחינוך חקלאי הייתה שנויה במחלוקת על ידי המועצה, וממילא לא פטרה אותה מהכללים הכלליים. ההחלטה הדגישה גם את תפקידה של המדינה במתן חינוך מסודר ומתוכנן, תוך שקילתו אל מול העדפות ההורים. משכך, נדחתה העתירה, הוסר הצו המותנה וחויבו העותרים לשלם הוצאות למשיבים.