עח"ק 22371-08-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור בעניין הקצאת מי שתייה לעדר כבשים של אזרח בדואי בנגב. המערער ערער על החלטת המשיבים להגביל את הקצאת המים שלו לשנת 2014 לשישה חודשים בלבד, כאשר העדר שלו נמצא במכלאה, ולנתק את אספקת המים למתחם בתקופה שבה העדר רועה. המערערת טענה כי החלטת המשיבים מנוגדת לתקנות המים הקיימות, שאינן מבחינות בין כבשים במכלאה לבין כבשים במרעה, וביקשה אספקת מים רציפה למתחם לאורך כל השנה. בית הדין למים קיבל את טענות המערער, ולא מצא הצדקה להפחית את הקצאת המים שלו או לנתק את האספקה למתחם. בית המשפט קבע כי יש לבסס את ההקצאה על סך כל הכבשים המחוסנות בעדר המערערת, המחייב נפח מים שנתי המחושב לפי 6 מ"ק לכבש, ללא קשר אם העדר נמצא במתחם או במרעה. בית הדין הורה למשיבים לספק אספקת מים רציפה למכלאה, אלא אם כן תתבקש הקצאה נפרדת למרעה, כדי להבטיח שהמערערת לא תקבל הקצאה כפולה. כמו כן, אם העדר יחולק בין המתחם לשטחי המרעה, ההקצאה תחולק בהתאם. עוד הודגש בפסק הדין כי עניינו של המערער הוא חריג למדיניות הכללית ביחס להתנחלויות בלתי חוקיות, והמשיבים לא הצדיקו די הצורך את ההבחנה ביניהם בטיפול. בנוסף, דחה בית הדין את ההבחנה של המשיבים בין עדרים לבשר ולחלב, וחייב את המערערת לספק היתרים לכך. כל צד היה אחראי להוצאותיו, וההחלטה הייתה אמורה להיות מיושמת באופן מיידי.