ע"א 324/63

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לערבות אישית לתשלום מכונות שנרכשו מחברה איטלקית, גורג'אני מאגי בע"מ (המשיבה), על ידי מינרלים ומכונות בע"מ (החברה המזמינה) (נספח 1). החברה הזמינה את המכונות בסוף 1957 והעמידה אשראי בנקאי של 85% למחירן; 15% הנותרים היו אמורים להיות משולמים לאחר הרכבת המכונות ועברו ניסויים בישראל. המכונות הורכבו ופעלו בהצלחה באפריל 1959, אך יתרת התשלום התעכבה. במכתב מיום 14.6.1959 כתב המערער, שהיה דירקטור בחברה המזמינה, למשיב בו התנצל על האיחור וציין כי עליו "להבטיח מכיסו את כל 100% הרכישה" (נספח 1). המשיב פירש מכתב זה כערבות אישית ותבע את יתרת התשלום. בית המשפט המחוזי הסכים עם פרשנותו של המשיב והורה למערערת לשלם את יתרת 15% ממחיר המכונות, בצירוף הוצאות משפט. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט ברנזון, קיבל את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. השופט ברנזון הדגיש כי אין לפרש את המכתב כפשוטו אלא בהקשר של מכלול תוכנו ונסיבות כתיבתו. הוא הגיע למסקנה כי כוונת המערער לא הייתה להעמיד ערבות אישית אלא להסביר לשותפיו בחברה המזמינה כי שכנע אותם לבצע את הרכישה מהמשיב, ומכאן אזכור ה"ערבות". יתר על כן, השופט ציין כי הפרשנות המילולית של המכתב התייחסה לערבות עבר, שמעולם לא ניתנה, ועדותו של המערער אישרה זאת. נוכח הכוונה הברורה שעולה מהמכתב ובהיעדר ראיות סותרות, קבע השופט ברנזון כי המערערת לא העמידה ערבות אישית ודחה את התביעה. משכך, חויב המשיב לשאת בהוצאות המערער הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון.