ת"א 17639-09-19

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב שתי שאלות מרכזיות: כשירות המגורים של דירה המתוכננת למסירה במאי 2019 ויתרת התשלום של הרוכשים. השופט פוסק לטובת המוכר ומגיע למסקנה כי הדירה אכן הייתה ראויה למגורים במועד המוסכם וכי הרוכשים חייבים למוכר 200,000 ₪ כיתרת התמורה. החלטה זו מתבססת על חוות דעת מומחה של מהנדס שמונה על ידי בית המשפט, אשר לא מצא ליקויים משמעותיים המצדיקים את אי מסירת הדירה. למרות כמה ליקויים שצוינו בדו"ח המומחה, הדירה נמצאה כשירה למגורים. באשר לסכום שלא שולם, השופט מצדד במוכר וקובע כי הרוכשים לא הביאו ראיות מספיקות לכך ששילמו למוכר 200 אלף שקל במזומן כפי שטענו. השופט דוחה את טענות הרוכשים ומוצא את עדותם, יחד עם עדותו של אחיהם, אופיר רז, שהעביר לכאורה את הכסף, כבלתי אמינה וסותרת. בנוסף, השופטת מצביעה על חוסר עקביות במסמכי הרוכשים וחוסר ידיעתם על התשלומים, דבר המערער את טענתם לתשלום במזומן. השופט מתייחס גם לסוגיית השינויים בדירה, וקובע כי הרוכשים אינם נדרשים לשלם עבור שינויים נוספים מעבר לאלה שאושרו ונחתמו על ידם. לפיכך, תביעת המוכר לתשלום בסך 33,855 ₪ בגין שינויים אלה נדחית. השופט דוחה את התביעה בגין נזק לא ממוני, ריבית פיגורים והפרשי הצמדה, בנימוק של חוסר הצדקה וויתור על זכויות מהתנהלות המוכר. התביעה שכנגד שהגישו הרוכשים, בטענה לאיחור במסירה וליקויים בדירה, נדחית ברובה. עם זאת, השופטת מקבלת את התביעה שכנגד במידה שהמוכר לא עמד בהתחייבותו להקדים את מועד המסירה, והורה להם לשלם לקונים 6,000 שקל. יתר רכיבי התביעה שכנגד, לרבות לשון הרע ועוגמת נפש, נדחים או נזנחים על ידי הרוכשים. לסיכום, השופט מורה לרוכשים לשלם למוכר 196,000 ₪, המייצגים את יתרת החוב, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 32,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן, ניתנת למוכר רשות לתבוע בנפרד את הפרשי הריבית וההצמדה על התשלום האחרון בסך 200,000 ₪.