בא"ש 5740-04-22

תקציר

בית המשפט החליט כי רכבו של המבקש לא יורשה לחזור לכביש, שכן הוא נהוג על ידי בנו של המבקש בהיותו שיכור. היו מספיק ראיות, כולל דוחות ותוצאות בדיקות, כדי להצביע על כך שהנהג אכן היה תחת השפעה. בית המשפט הכיר בכך שהבעלים לא נתן את הסכמתו לבנו לנהוג ברכב, והבעלים לא נקט באמצעים שהיו יכולים למנוע את העבירה. מכאן, שלא ניתן לבטל את השבתת הרכב על סמך ההוראות המפורטות בסעיף 57ב לפקודת התעבורה. עם זאת, השופט מצא את המשטרה אשמה בכך שלא נתנה לבעלים פרק זמן סביר לגרור את הרכב למגרש בעצמו, כפי שמחייב החוק. המשטרה לא סיפקה כל הצדקה לכך, למרות שמספר החלטות שיפוטיות פסקו לטובת מתן זמן לבעל הרכב להסדיר גרירה עצמאית. לפיכך, בית המשפט הורה למשטרת ישראל לשאת בהוצאות הגרירה, שכן הגרירה המיידית לא הייתה מוצדקת. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים שלא הופנמו כראוי על ידי הגורמים הרלוונטיים, לרבות המשטרה. זכות ערעור משפטית ניתנה גם לשני הצדדים.