רע"א 3145/99

תקציר

בית המשפט העליון בחן את ערעורו של בנק לאומי על שתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לחוק הסדרים למגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 2), התשנ"ו-1996. הסוגיה הראשונה נגעה לשאלה האם התיקון עומד בדרישות החוקתיות הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בפרט בכל הנוגע לזכויות קניין. השני תהה האם התיקון הוחל באופן לא ראוי בדיעבד, ובכך פגע בזכויות הנושים. התיקון הוכנס כדי לתת מענה לאי שוויון באופן שבו חברי אגודות חקלאיות נדרשים להשתתף בהחזרי חובות, תוך הבחנה בין מי שהסדיר חובות עם עמותותיהם או נתן אשראי שלא הוחזר לבין מי שלא. בית המשפט מצא כי למרות שתיקון 2 פגע מעט בזכויות הקניין של הנושים בכך שהפחית את סכומי ההחזר, פגיעה זו הייתה מזערית, והיוותה ירידה של כ-1.35% בלבד מסך החובות לתשלום. בית המשפט קבע כי מטרות התיקון לחוק, שנועד לאפשר חלוקת חוב הוגנת יותר, עולות בקנה אחד עם ערכיה של מדינה דמוקרטית ויהודית ומידתיות ביחס לפגיעה שנגרם. יתר על כן, תחולתו של תיקון 2 על תיקי חייבים מתמשכים, כגון אלה של המשיבים שחובותיהם לא הוכרעו באופן חד משמעי, נקבעה כפרוספקטיבית ולא רטרוספקטיבית. לפיכך, הבקשה לא פגעה שלא כדין בזכויות הנושים. בנוסף, בית המשפט נגע בשאלה האם לבתי המשפט המחוזיים צריכה להיות סמכות להחליט על חוקתיות החקיקה, כאשר חוות הדעת גורסת כי הדבר מותר אך דורש בהירות חקיקתית. בסופו של דבר נדחה הערעור, ובנק לאומי חויב בהוצאות משפט למשיבים.