ע"פ 55535-03-22

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים משתי החלטות של בית משפט השלום בחדרה לדחות אישומים נגד משיבים שהואשמו בהפרת חוק הכניסה לישראל. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות ההנחיות המכתיבות את שיקול הדעת של התביעה בהתמודדות עם עבירות כניסה ושהייה שלא כדין. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, תוך שהוא מיישם את דוקטרינת ההגנה מפני הצדק בשל הנחיות התביעה, שלכאורה לא אפשרו הגשת כתב אישום במקרים של שהייה בלתי חוקית לצורך פרנסה, כאשר למפר הייתה הרשעה קודמת שהתיישנה. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי אין לפרש את ההנחיות כמעכבות העמדה לדין במקרים כאלה וכי שיקול הדעת לבחון הרשעות שהתיישנו נתון בידי התביעה. ערכאת הערעור הסכימה עם התביעה, בקובעה כי ההנחיות אכן מאפשרות הגשת כתבי אישום נגד בעלי הרשעות קודמות. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת של התביעה בעניינים אלה הוא רחב ועליו לשקול את כל הגורמים הרלוונטיים. לפיכך התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית משפט קמא והמשיבים הורשעו. על כל אחד מהמשיבים נגזרו שישה ימי מאסר, בניכוי תקופת המאסר, וחודש מאסר על תנאי.