סע"ש 2801-12-19

תקציר

העובד, שעבד אצל הנתבעת למעלה משלוש שנים, טען כי פוטר שלא כדין ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. עוד טען כי תלושי השכר שלו אינם משקפים את שכרו בפועל, כי לא ניתנה לו הודעה נאותה על תנאי עבודתו, וכי עליו לשלם עבור הוצאות הנסיעה שלו לעבודה וממנה, אותן היה על הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה כי העובד הפסיק להתייצב לעבודה, דבר המצדיק את שלילת רישיון העבודה שלו. באשר לשכר, טענה הנתבעת כי העובד שולם כראוי וכי כל זכויותיו מומשו. השופטים קיבלו חלקית את טענות העובד. הם מצאו כי הנתבעת לא הוכיחה כי מסרה לעובד הודעת פיטורים או ערכה שימוע טרם שלילת רישיון העבודה שלו, ולכן נפסקו לעובד 4,992 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת ו-2,500 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין. השופטים קיבלו גם את טענות העובד בנוגע להוצאות הנסיעה שלו, וקבעו כי הוא אכן שילם 5 ש"ח לכל כיוון עבור נסיעתו, ופסקו לו 8,260 ש"ח. עם זאת, השופטים לא מצאו כל ראיה לכך שתלושי השכר של העובד היו שגויים או שלא קיבל הודעה נאותה על תנאי עבודתו בתחילת העסקתו, ולכן דחו טענות אלה. גם טענות העובד בעניין שיפרי לחג וקרן השתלמות נדחו, שכן הנתבעת סיפקה עדות מהימנה כי ניתנו מתנות וכי לעובד לא היה הוותק הנדרש לקרן. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לעובד 15,752 ש"ח בנוסף להוצאותיו שלא שולמו בסך 2,000 ש"ח, אותן חויב העובד לשלם לנתבעת. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.