רע"א 2422/00

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לערעור שהגישה חברת אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ (אריאל) על דחיית תביעתה נגד עיריית בת ים. אריאל השתתפה במכרז לתחזוקת הרמזורים בעיר, אך הפסידה לחברת אפי תנועה וחניה ישראל בע"מ. אריאל ערער על תוצאה זו, והשיג צו מניעה זמני שימנע מהעירייה להתקשר עם IPI. צו המניעה הותנה בכך שאריאל תעמיד ערבות בנקאית והתחייבות עצמית לכיסוי כל נזק שייגרם עקב צו המניעה. מאוחר יותר קבעו הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון כי אי.פי.אי עמדה בתנאי המכרז, דחו את תביעתה של אריאל וגרמו לפקיעת צו המניעה. בעקבות זאת ביקשה העירייה פיצוי בגין העלויות הגבוהות יותר של תחזוקת הרמזורים במהלך אכיפת צו המניעה, שכן עלויות אלה היו גבוהות מההצעה שהתקבלה במכרז. בתי המשפט מצאו את אריאל אחראית לנזקים כספיים אלה, ואכפו את מלוא התשלום שכן התחייבותה העצמית של אריאל לפיצוי נקבעה כתקפה ללא קשר להקשר סבירותה של התביעה הראשונית. פסק הדין קבע כי התחייבות עצמית כזו אינה מותנית וכי הפיצויים נבחנים על בסיס חוזי ולא על בסיס עקרונות נזיקי, תוך התמקדות בנזקים צפויים בעת מתן הסעד הזמני. למרות התנגדויות פרוצדורליות שהעלה אריאל, הבקשה לפיצויים בהקשר של המקרה העיקרי אומצה כגישה משפטית תקפה. הערעור נדחה ואישר את הפיצוי המגיע לעירייה, תוך תיקון טעויות בחישוב הריבית על התשלומים.