ת"א 63406-02-22

תקציר

התובע, יליד 1968, נפצע בתאונת דרכים בשנת 2020 והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד הנתבע. שני הצדדים הסכימו כי התאונה התרחשה, אך לא הסכימו על היקף הנזק. נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר העניק לו נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 36.21%. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית שהותירה אחריה התאונה בשיעור של 29.13%, דבר המשפיע על תפקודו הכללי של התובע, בעיקר בעבודתו המשרדית, אך לא עד כדי פגיעה בקידומו התעסוקתי. השופטת בחנה את תביעת התובע בגין הפסדי שכר בעבר, אך לא מצאה ראיות מספיקות לתמוך בה, ולכן טענה זו נדחתה. בית המשפט שקל גם את כושר ההשתכרות העתידי של התובע ופסק לו פיצוי גלובלי בסך 643,989 ₪, בהתחשב באופי פגיעותיו והשפעתן הפוטנציאלית על יכולתו לעבוד בעתיד. כמו כן נפסקו לתובע 60,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, וכן 7,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות וניידות. על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נפסק לתובע סך של 36,008 ₪ בגין נזק לא ממוני, לאחר ניכוי בהתאם לפוליסה. סך הנזקים חושבו ל-186,749 שקל, כולל שכר טרחת עורכי דין. סכום זה נמוך משמעותית מהטבות המל"ל שקיבל התובע, שעמדו על למעלה מ-2 מיליון ₪. לפיכך, פיצוי התובע מהנתבעת נקבע על 25% מסך הנזק, לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבע חויב לשלם לתובע תוך 30 יום, או לעמוד בפני הפרשי ריבית והצמדה כמתחייב בחוק. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום וניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים של התובע.