בע"מ 3329/08

תקציר

החלטת הרוב, שנכתבה על ידי השופט רובינשטיין ואליה הצטרף המשנה לנשיא ריבלין, דחתה את ערעורה של האם על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים שהורה למסור את בנה לאימוץ. בית המשפט מצא כי האם הפגינה ליקויים חמורים בכשירות ההורית וכי התנהגותה בעבר היוותה דפוס חוזר, והגיע למסקנה כי טובת הילד תימסר לאימוץ תוך שמירה על הקשר עם משפחתו הביולוגית. השופט דנציגר נעתר חלקית לבקשת האם וקבע כי יש לדחות את ביצוע צו האימוץ בחצי שנה לצורך בחינת תפקוד האם בתקופה זו לאחר העברת הילד לביתה. המקרה עסק באישה שעברה ילדות קשה וכמה בעיות נפשיות. לאחר הלידה בשנת 1999 הייתה לאם היסטוריה של הזנחת בנה ושימוש בו למילוי צרכיה, כולל השארתו פעמיים בלשכת הרווחה בשל היעדר דיור. מומחים שמונו על ידי בית המשפט הביעו חשש מיכולותיה ההוריות של האם, במיוחד בעתות משבר, אך ציינו גם שיפור במצבה ויחסים חמים עם בנה. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בירושלים פסקו שניהם לטובת האימוץ, בנימוק של חוסר יכולתה של האם לטפל בילד והיעדר סיכוי לשינוי. בחוות דעתה החולקת הדגישה השופטת דנציגר את עקרון האוטונומיה המשפחתית ואת זכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים, וטענה כי על בית המשפט לתת משקל מכריע לחוות הדעת האחרונה של המומחה הממליצה להחזיר את הילד לאמו. היא הציעה לדחות את צו האימוץ בחצי שנה כדי לבחון את תפקוד האם. השופט דנציגר הדגיש את הצורך לפרש את אי הכושר ההורי באופן צר וציין כי חוות דעת המומחים האחרונה אינה תומכת במסקנות הערכאות הנמוכות.