עע"מ 7275/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת בין מפוני היישובים רפיח ים ופתאת שדה לבין הוועדה המיוחדת שהוקמה בעקבות חוק יישום תכנית ההתנתקות משנת 2005. המפונים הצטרפו להסכם ניצנים, שהתווה את תנאי העברתם, וסיווג אותם כבעלי קרקע זכאים או כחברי קבוצה זכאים אחרים. הראשונים יכלו להקצות מגרשי מגורים גדולים יותר, ואילו האחרונים קיבלו מגרשים קטנים יותר. המפונים פנו לבית המשפט בבקשה להכיר במעמדם כבעלי קרקע זכאים לאחר שהוועדה המיוחדת דחתה את תביעתם, מה שהוביל לפסק דין לטובתם בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוועדה המיוחדת ערערה על פסק דין זה וביקשה עיכוב ביצוע, שניתן על ידי בית המשפט. ההחלטה התבססה בעיקר על מאזן הנוחות, שכן אי ביצוע יביא להקצאת חלקות מגורים למפונים, וייצור מצב שיהיה קשה להפוך אם ערעור הוועדה יצלח. עיכוב הביצוע, לעומת זאת, לא יגרום נזק משמעותי למפונים, מה גם שהמדינה הסכימה לשריין עבורם חלקות סמוכות. בית המשפט התחשב גם בכך שהמפונים טרם הגישו בקשה להיתרי בנייה וכי פתרון מהיר של הערר עשוי להביא לבהירות ולסיום מצוקתם. הכף נוטה לטובת הוועדה המיוחדת, בית המשפט נעתר לשהות, התנה אותה בכך שהמדינה תשמור עבור המפונים חלקות סמוכות, והבטיח כי אם הערר יידחה, המדינה עשויה להיות אחראית לכל נזק שייגרם במהלך העיכוב.