תא"מ 50943-01-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תביעת פיצויים בגין נזקי רכב שהגיש התובע כנגד הנתבעים. שאלת המפתח היא האם דו"ח השמאות שהגישה התובעת מהווה ראיה מספקת לקבלת תביעתה מבלי לספק אסמכתאות הקשורות לתשלום עלויות תיקון. תחילה דוחה השופטת את טענת התובעת כי הנתבעים לא העלו השגות על גובה הנזק ולא ביקשו מסמכים מסוימים לפני מועד קדם המשפט, וקבעה כי מדובר בהרחבה בלתי אפשרית של תביעתה. לאחר מכן, השופט מתייחס לגופו של המקרה, ומבחין בין שני תרחישים: האם הרכב תוקן או לא. אם תוקן, על התובעת לספק ראיות להוצאות התיקון בפועל, דבר שלא עשתה, ובכך להביא לדחיית תביעתה לפיצוי נזקי רכב. מאחר שהתובע לא הגיש חשבוניות תיקון, השופט מצדד בטענת הנתבעים כי דו"ח השמאי לבדו אינו מהווה ראיה מספקת. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובע בעניין ירידת ערך הרכב, ומורה לנתבעים לשלם על כך 4,249.74 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לפצות את התובע בגין שכר הטרחה בגין חוות דעתו של חוקר התאונות (2,991 ₪) וחלק יחסי משכר טרחת השמאי (500 ₪). מנגד, התביעה לפיצוי בגין שבעה ימי עמידה ברכב (1,050 שקל) נדחית מחוסר ראיות מספיקות. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע 7,741 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, תוך משיכת הפרשי ריבית והצמדה אם לא ישולם במועד. השופט מסיים באישור זכות הערעור כדין ומגיש הודעה לצדדים.