ת"א 9653-07-11

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על מהות העסקה בין מר דני קליין לבין וילאר נכסים (1985) בע"מ, המיוצגת על ידי גב' וילאר. המבקשים, מר קליין וחברה בבעלותו, טענו כי בוצעה עסקת הלוואה, ואילו גב' וילאר טענה מנגד כי מדובר בעסקת רכישה. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, וקבע כי אכן בוצעה עסקת הלוואה. לאחר מכן היה על השופט להחליט על תנאי ההלוואה, לרבות שיעור הריבית, ולהורות לצדדים להגיש חישובים לגבי יתרת החוב. מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה על התחשיבים, מונה מומחה, ונקבע כי מר קליין עדיין חייב לגב' וילאר כ-350,000 אירו. השופט קבע כי סכום זה ישולם לווילאר, שהוא חיוב אופרטיבי שניתן לאכוף. החלטה זו התבססה על פסק הדין החלקי, שקבע כי מר קליין יהיה זכאי להחזר מניותיו לאחר תשלום יתרת ההלוואה. בפסק הדין מובהר כי יש לקרוא את פסק הדין המשלים לצד פסק הדין החלקי, וכי תביעת המבקשים לסעד הצהרתי ביקשה גם סעד אופרטיבי, שכן היא ביקשה לאכוף את השבת מניותיו של מר קליין. השופטת הדגישה את אופיו הנרחב של ההליך, שמטרתו ליישב את כל המחלוקות בין הצדדים, ודחתה את טענת המבקשים כי משמעות התביעה המקורית לסעד הצהרתי היא שפסק הדין אינו יכול לכלול סעד אופרטיבי. לפיכך, שאלת ההבהרה שהציג רשם ההוצאה לפועל נענתה בחיוב, ואישרה כי פסק הדין יצר חיוב עצמאי ובלתי מותנה בסך 353,769 אירו כנגד מר קליין לטובת וילאר נכסים (1985) בע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 21.1.2015.