ת"א 18560-03-12

תקציר

יורשיו ותלוייו של המנוח, נג'אח אחמד זידאת, שנהרג בתאונת דרכים, תבעו את קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בגין נזקים כספיים. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לכושר ההשתכרות של זידאת, כאשר התובעים טענו כי הוא כולל השתכרות מעבודה פרטית שביצע, והעמיד אותה על 6,820 שקל לחודש. בית המשפט נעתר לבקשה, והחליט גם שלא להתחשב בהכנסותיה של בת זוגה של זידת, שכן היא לא עבדה במהלך נישואיהם. השופטת חישבה את ההפסדים הכספיים שנגרמו לתובעים על פי כושר ההשתכרות של זידאת, חילקה אותם לתקופות עד שהילדים הגיעו לבגרות, וניכתה את הסכום שקיבלה המשפחה מהמוסד לביטוח לאומי. בגין הפסד השתכרות פסק השופט 1,376,739 שקל. לאחר מכן פנה השופט להפסדי פנסיה, אימץ את השיטה שהציע השופט וילנר בדבר היוון סכומים וחישוב ניכוי ידו של זידאת מחיוב הפסדי התשלום על פי שיטת הידיים ביום התשלום המיועד. לאחר חישוב הפסדי העבר והעתיד, הסכום הכולל שנפסק בגין הפסדי פנסיה עמד על 128,917 ₪. השופט פסק גם על אובדן קצבת הזקנה, והעמיד אותה על 67,263 שקל, ועל אובדן שירותי הבעל והאב, ופסק 200,000 שקל. הוצאות הקבורה והאבל נקבעו על 10,000 שקל, וסיוע צד ג' על 1,000 שקל. הנזק הלא ממוני חושב בסך 46,295 ₪, והנתבעת הסכימה לשלם 1,000 ₪ עבור הוצאות הסיעוד של המנוח. בוצעו ניכויים בגין תשלומי המל"ל, מה שמביא את סך הפיצוי ל-1,078,300 שקל, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 165,411 שקל. השופטת הביעה מורת רוח מבחירתם של התובעים להתדיין בבית המשפט המחוזי, למרות שהיה ברור כי התביעה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, והורתה לתובעים לשלם את אגרת בית המשפט הגבוהה יותר. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.11.2014.