ת"צ 53091-10-20

תקציר

פסק הדין דן בדרישות לפטור מבקש מהפקדת ערבות לתשלום הוצאות הנתבע בתובענה ייצוגית, לפי תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות. בית המשפט מפרש את סעיף "הטעמים המיוחדים" של התקנה ומתווה שלושה שיקולים מרכזיים: לשון התקנה, התכלית המהותית של תובענות ייצוגיות והיבטים פרוצדורליים. האינטרס הציבורי בקידום תובענות ייצוגיות גובר על שיקולים של מניעת הליכי סרק או הגנה על נתבעים מפני נשיאה בהוצאות מיותרות. לפיכך, התקנה מציבה רף גבוה לנאשמים המבקשים לדרוש מהמבקשים להפקיד ערבות. בית המשפט גיבש "מבחן אינטגרטיבי" עם שלושה תנאים מצטברים: סיכויי ההצלחה של הבקשה מזעריים, המבקש נקלע לקשיים כלכליים משמעותיים, והמבקש הפגין התנהגות בלתי הולמת. שיקולים אלה נועדו להבטיח כי המבקש יוכל לעמוד בעלויות הפוטנציאליות ולנהל את ההליך כראוי. בית המשפט הכיר בכך שדרישת ערבות עשויה לאלץ חלק מהמבקשים לסגת, אך עדיין ניתן להמשיך את ההליך באמצעות תובע מייצג אחר. במקרה הפרטני קבע בית המשפט כי המבקש לא עמד בקריטריונים שהתווה בית המשפט העליון. מצבו הכלכלי של המבקש הוגדר כבעייתי, עם היסטוריה של הליכי פשיטת רגל, תיקי הוצאה לפועל רבים והיעדר נכסים הרשומים על שמו. בית המשפט ציין גם את הרחבת היקף התביעה על ידי המבקש ומצא כי סיכויי ההצלחה קלושים. כמו כן, התנהלותו של המבקש הוטלה בספק, שכן מספר בקשות למחיקה או תיקון של חלקים מהגשותיו התקבלו על ידי בית המשפט. מטעמים אלה פסק בית המשפט לטובת המשיבים, וחייב את המבקש להפקיד ערבות להוצאות בסך 100,000 ₪ בתוך 30 יום לצורך המשך ההליך המשפטי.