ע"א 530/78

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין תשלומי ריבית על מסי מלאי. המערערת, חברה תעשייתית, ערערה על הסכום שדרשה המשיבה, אותו נדרשה החברה לשלם בעקבות פיחות המטבע הישראלי בשנת 1974. עיקר הוויכוחים נסובו סביב פרשנותה של תקנות שעת חירום (הסדרים בעקבות שינויים בשער המטבע), תשל"ד-1974, שהטילו היטלים על סוחרים המחזיקים טובין מיובאים שנרכשו לפני הפיחות. תוקפן של התקנות היה 31 בדצמבר 1975, אך הן הוארכו בחוק של הכנסת. המערערת טענה כי הארכת התקנות אינה תקפה, ולא ניתן לאכוף אותן לאחר מועד התפוגה. עוד טענו כי המשיב לא נתן להם הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם בטרם הטלת קנסות. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי מעשיו של המשיב היו לגיטימיים, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. בית המשפט קבע, כי די בהתייחסותה של בג"ץ למערערת, ואין בהסכמת המשיב לגבות את החוב בתשלומים משום דחיית מועד הסילוק כנטען על ידי המערערת. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי המשיב לא נדרש ליתן הזדמנות למערערת להשמיע את טענותיה בטרם יטיל קנסות, שכן הושגו מטרות הצדק הטבעי. לבסוף, מצא בית המשפט כי הסכמת המשיב השני לגבות את החוב במועד מאוחר יותר אינה פוטרת את המערערת מתשלום ריבית בגין התשלום המאוחר. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם 3,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.