ע"א 1395/91

תקציר

במקרה של אליהו ידיד נגד יורם ונורית וינוגרד, דן בית המשפט העליון בשאלה האם הסכם מכר דירה שנייה בטל בשל הטעיה לכאורה ואי עמידה בדרישות החוק. בתחילה נחתם הסכם בשנת 1988 עם תשלומים צמודים למדד המחירים לצרכן באותה עת. ההסכם הראשון לא בוצע במלואו בשל עיכובים בתשלום ופיחות השקל. הסכם שני נחתם ב-1989, ותיקן את המחיר לאחר דיון, מה שקשר שלא במתכוון את התשלומים למועד מאוחר יותר במדד, ולמעשה הוריד את המחיר. למרות זאת, הרוכשים סירבו לתקן את ההצמדה לתאריך המקורי. המחלוקת התעוררה סביב חישוב התאמות המחירים ודרישת תשלום נוספת, שהובילה לתביעות ביטול כאשר וינוגרד לא קיבלה בטוחה מספקת, המחויבת בחוק המכר, בשל משכנתא בנקאית קודמת על הנכס. בית המשפט המחוזי מצא כי הטעות בהסכם השני אינה משקפת כוונה הדדית להוריד את המחיר ופסק לטובת פרשנותה של ידיד להצמדה למועד המדד המקורי. היא אישרה את תוקפו של ההסכם השני תוך הכרה באי התחייבותה של וינוגרד בתשלום נוסף בשל ביטחון משפטי לקוי שסופק מידיד. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי הפרשנות הייתה צריכה להתאים לכוונה המקורית בין הצדדים ולעמידה בדרישות הביטחון הסטטוטוריות. כל צד חויב לשאת בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה.