עש"א 43012-09-13

תקציר

תושב ישראל, המערער, שבבעלותו אחת מתוך 18 דירות בבניין שעבר שיפוץ לחיזוק עמידותו בפני רעידות אדמה, ערער על פסק דינו של המפקח הבכיר על רישום המקרקעין בתל אביב שאישר את השלמת פרויקט השיפוץ. המערערת טענה כי למפקחת לא הייתה סמכות לכפות עליה להעביר את זכויותיה הקנייניות בגג ובדירות החדשות ליזם, כי היה על המשיבים לקבל את הסכמתה בכתב לביצוע העבודות, וכי היה על המפקחת לאשר את העבודות טרם ביצוען. המשיבים, 17 בעלי הדירות הנותרים, טענו כי המערערת רימתה אותם להאמין כי היא מסכימה לעבודות, וכי היא התנגדה רק לאחר שרוב העבודות הסתיימו. עוד נטען, כי היה מקום לעכב את העניין עד להכרעה בתביעה אחרת שהגישה המערערת נגד היזם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הממונה מצא כי המערערת אכן רימתה את המשיבים וכי הסכמתה, יחד עם איחורה בנקיטת פעולה כלשהי להפסקת העבודות, היוו עילה מספקת לגבור על דרישת ההסכמה בכתב. יתרה מכך, על פי חוק החיזוק שני שלישים מבעלי הדירות יכולים להחליט על שיטת החיזוק ולכפות על המיעוט להשתתף. פסק דינו של המפקח נתמך גם בהיבט החוקתי, לפיו זכות הקניין של בעל דירה בבית משותף מוגבלת. סמכותו הרחבה של המפקח לאשר ביצוע עבודות כוללת גם את הסמכות לקבוע תנאים לביצוען, כגון התקשרות עם יזם. לבסוף ציינה המפקחת כי המערערת לא הציעה לשלם ליזם עבור העבודות שבוצעו, מהן היא נהנית. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאי הממונה ודחתה את הערעור, תוך שהיא מורה למערערת לכסות את הוצאות המשיבים.