ב"ל 26031-08-21

תקציר

פסק דין זה מבהיר את מעמד התושבות של התובע, ומיישב מחלוקת שראשיתה ביום 22.11.2018. המוסד לביטוח לאומי שלל רטרואקטיבית את תושבות התובע, אך בית המשפט מכריע לטובת התובע וקובע כי התובע הוא תושב ישראל, החל מינואר 2021. תקופת המחלוקת המרכזית היא נובמבר 2018 עד מרץ 2020, כאשר התובע עבד כמדריך טיולים בחו"ל. מהראיות עולה כי התובע שהה תקופה ניכרת באוקראינה בתקופה זו, שכר דירה, תוך שהוא שוהה בישראל לסירוגין, הן בבית מלון והן עם חברתה, גב' נאור. בית המשפט מכיר בקשר הנפשי של התובע לישראל, אך מציין כי הקשר לארץ אינו מספיק לצורך תושבות. בסופו של דבר, היעדר תושבות קבע בישראל, לצד תקופות ממושכות באוקראינה, מעידים על אי תושבות של התובע מנובמבר 2018 ועד מרץ 2020. תקופת הקורונה מסבכת עוד יותר את התיק, כאשר התובע אינו יכול לחזור לישראל בחודשים מרץ עד דצמבר 2020. בית המשפט קובע כי מעמד התושבות של התובע בתקופה זו נותר ללא שינוי, וממשיך את מגמת אי התושבות. עם זאת, החל מחודש ינואר 2021 התובע מוכר כתושב ישראל, במקביל לחתימתו על הסכם מגורים עם גב' נאור ונוכחות מוגברת בארץ. הנתבע חויב בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 3,000 ₪, המשקף קבלה חלקית של התביעה.