ה"פ 50981-02-16

תקציר

המחלוקת בין שאשא לבין מינהל מקרקעי ישראל נסובה סביב פרשנות סעיף XIII להסכם נחלת יהודה. מאמר זה מתאר את התרחישים הישימים לשינוי ייעוד ייעוד ויישום החלטה 727, הנוגעת לחלוקת קרקעות. באופן ספציפי, המאמר מציג שני תרחישים: הראשון חל כאשר שינוי הייעוד מתרחש לאחר חתימת ההסכם, ובמקרה זה החלטה 727 או החלטת החלפתה נכנסת לפעולה. התרחיש השני נוגע למקרים בהם שינוי הייעוד התרחש לפני ההסכם, מה שמזכה את הצדדים להפעיל את החלטה 727, בתנאי שיחתמו על הסכם פיתוח בתוך 36 או 48 חודשים. ליבת המחלוקת סובבת סביב עיתוי שינוי הייעוד של חלקה 15, חלקת קרקע בבעלות שאשא. שאשא טוען כי ייעודה של החלקה שונה לפני שנחתם הסכם נחלת יהודה, וסיווגה נכללת בקבוצה השנייה או השלישית של סעיף XIII, המאפשר את החלת החלטה 727. מנגד, במינהל מקרקעי ישראל טוענים כי המגרש נותר בייעוד חקלאי בעת ביצוע ההסכם, ובכך נופל תחת התרחיש הראשון. בית המשפט בחן את התוכניות השונות ומצא כי ייעודו של מגרש 15 שונה מחקלאות לתחנת דלק בשנת 2010, עם אישור תכנית רצ/מק/24/50/1. משכך, קבע בית המשפט כי המועד הרלוונטי לסיווג שינוי הייעוד לפי סעיף XIII הוא מועד חתימת הסכם נחלת יהודה, שהיה בשנת 2000. מאחר ששינוי ייעוד החלקה חל לאחר מועד זה, קבע בית המשפט כי שאשא רשאית להחיל את החלטת מועצת מקרקעי ישראל הנוכחית המחליפה את החלטה 727, ולא את החלטה 727 עצמה. כמו כן, התייחס בית המשפט לטענותיו של שאשא בנוגע להודעת רמ"י, ייזום תכנית רצ/מק/24/50/1 ומחיקת הערות אזהרה על הקרקע. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות, וציין כי בהודעת רמ"י ובהסכם הפיצויים שנחתם בשנת 2011 לא הוזכרה הקמת תחנת דלק בחלקה 15. בית המשפט הדגיש גם את חוסר העקביות בטענותיו של שאשא ואת היעדר הראיות התומכות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את טענתו של שאשא, ואישר את יישום החלטת מועצת מקרקעי ישראל הנוכחית לשינוי ייעודה של חלקה 15. שאשא חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של מנהל מקרקעי ישראל, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.