ע"א 333/63

תקציר

בפרשת ד. שמולוביץ נ' סיקו חברה לבניה דרום אפריקה-ישראל, התקשרה המערערת עם המשיב בחוזה לאספקת אבני בנייה. בחוזה נקבע כי המערערת תייצר בלוקים מחומרים שסופקו על ידי המשיבה, תוך עמידה בתקנים ממשלתיים. בתמורה, שילם המשיב מקדמה בסך 4,000 ל"י כנגד שטרי ביטחון בסכום זהה, עליהם חתם והפקיד המערער אצל המשיב. עם זאת, הייצור הופסק זמן קצר לאחר תחילתו, כאשר שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרת חוזה. המשיב טען כי הבלוקים שיוצרו היו לא תקניים והפסיקו את ייצורם, ואילו המערערת טענה להפסקה שרירותית על ידי המשיב, שהחזיק מנוע בשווי 600 ל"י. בסופו של דבר, מילא המשיב את שטרי החוב וביקש פירעון, אך המערער סירב, מה שהוביל לתביעה בבית המשפט. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב וחייב את המערערת לשלם 3,400 ל"י בתוספת ריבית והוצאות. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי נטל ההוכחה מוטל על המערערת, שלא הוכיחה קיום החוזה ולא ערערה על החזקה כי השטרות הוצאו כראוי. נקבע כי המשיב לא היה צריך להוכיח הפרה חוזית ופיצויים שכן עילת התביעה התבססה על שטרי החוב. על פי סעיף 19 לפקודת השטרות, היה מוצדק למשיב למלא את השטרות בשל התחייבויות חוזיות שלא קוימו. זאת ועוד, טענת המערערת בדבר ערכו השמור של המנוע לא היוותה הגנה תקפה מפני הטענה על גבי השטרות. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין.