ת"א 45275-05-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה, תבע את מעסיקו ואחרים לפיצויים. התובע טען כי בעת שעבד עם דוד בטון, השרוול התנתק ונפל עליו, מה שגרם לו להחליק ולפגוע בברכו. הנתבעים טענו כי גרסת התובע לאירועים אינה אמינה ויש לדחותה, מה גם שמדובר בעדות בודדת. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים שהובילו לתאונה, ומצא אותה נתמכת בראיות. נפסק כי רשלנות המעסיק גרמה לתאונה. בית המשפט לא מצא כל פגם תורם מצד התובע. באשר לנזקי התובע, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של האורתופד המומחה שמונה מטעם בית המשפט אשר קבע כי נכותו של התובע נבעה ממצב כרוני ולא מתאונת העבודה. לפיכך, התובע לא היה זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. בית המשפט פסק לתובע 27,500 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 3,500 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 10,000 ₪ בגין סיוע והוצאות לצד ג' ו-15,000 ₪ בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 20,110 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של התובע.