ת"א 13746-03-12

תקציר

הנתבע, שהינו עורך דין, ייצג את התובע במספר תיקים משפטיים, אך לשני הצדדים היו זיכרונות שונים לגבי תנאי ההסכם ביניהם בנוגע לשכר טרחת עורך דין. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע להשבת כספים מסוימים. בית המשפט מצא כי על הנתבע מוטל הנטל להוכיח את תוכנם של הסכמי שכר הטרחה, במיוחד בהיותו עורך דינה של התובעת. הנתבע לא פירט את רכיבי הניכויים שביצע מתקבולי התובע, ועל כן כל סכום שלא הוכר על ידי בית המשפט היה צריך להיות מוחזר לתובע. באשר לייצוג בתביעה העיקרית, מצא בית המשפט כי קיימת הסכמה בין הצדדים כי שכר הטרחה יעמוד על 20% מכל סכום שייפסק, לרבות מע"מ, ונגזר מהסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי. סכום זה לא פחת למרות טענות התובע כי הנתבע התרשל, וראיות ששיבחו את עבודת הנתבעת. בית המשפט לא מצא כי יש לחשב את שכר הטרחה גם מסכום ההוצאות שנפסקו, ולכן הנתבעת זכאית ל-20% מהסכום הכולל שנפסק, שהסתכם ב-52,000 ₪. לגבי הייצוג ב-BRA, בית המשפט מצא כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הייתה הסכמה לתשלום נוסף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת גם לא הבהירה לאיזו בר"א יש לייחס תשלום זה, ולכן דחה בית המשפט טענה זו. מאחר שהנאשם לא הציג הסכם כתוב לייצוג זה, ובהתחשב ביחסי עורך דין-לקוח, ייחס בית המשפט לנתבע אי בהירות. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת אינה זכאית לכל תשלום נוסף בגין ייצוג זה. עם זאת, הנתבע לא נדרש לפרוע את 2500 ₪ בתוספת מע"מ שגבה מהצד השני ביחס לתיק זה. באשר להליכי ההוצאה לפועל, מצא בית המשפט כי התובע הסכים לנקיטת הליכים אלה, למרות היסוסו הראשוני. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעת כי שכר הטרחה בגין הליכים אלה עמד על 10% מהזיכוי המעודכן, בתוספת מע"מ, והסתכם ב-16,040 ₪. הנתבע היה זכאי גם לסכום זה, שכן הוא שיקף את שכר הטרחה הראוי שקבע רשם ההוצאה לפועל, והתובע לא נשא בהוצאות שוטפות שכן שכר טרחה זה נגבה מהחייב. בתביעת לשון הרע לא הייתה מחלוקת כי הסכם שכר הטרחה היה על סך 10,000$ בתוספת מע"מ עבור ניהול התיק. הנתבע טען כי ביצע את חלקו המהותי של הליך זה ולכן זכאי לשכר טרחה זה, אך בית המשפט מצא כי טענה זו לא הוכחה, וכי התובע איבד אמון בנתבע ולכן הייתה לו סיבה טובה להפסיק את ייצוגו. לפיכך, בית המשפט לא פסק לנתבע את מלוא שכר הטרחה החוזי, ובמקום זאת מצא כי הסכום המתאים הוא זה המשקף את העבודה שביצע טרם פיטורין, אך הנתבע לא הביא ראיות לכך. בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בין הסכומים שהוכרו על ידי בית המשפט כשכר טרחה לגיטימי, לבין סך של 256,787 ₪ ששמר הנתבע נכון ליום 18.11.09, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה. כמו כן נפסקו לתובע פיצויים בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-25,000 ₪.