ע"א 8375/06

תקציר

בית המשפט בחן את ערעורה של המערערת על שומת מס שערך מנהל מע"מ, אשר התבססה על אומדנים ושיקול דעת בשל נוהלי הנהלת חשבונות פסולים של המערערת. הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי או בשומת מנהל מע"מ. המסגרת הנורמטיבית קובעת כי כאשר ספריו של נישום אינם תקפים, רשויות המס רשאיות לערוך שומות על סמך אומדנים, ניסיון ורישומים חלקיים, כאשר על הנישום מוטל הנטל להוכיח כי שומות אלה אינן סבירות או מופרזות. המערער לא הביא ראיות אובייקטיביות מספיקות כדי לערער על השומה. בית המשפט הדגיש כי רישומים פסולים ועדויות אישיות לא מאומתות אינם מספיקים. טענות המערערת, כגון טעויות לכאורה בהסתמכות מנהל מע"מ על נתונים מדגמיים וימים קלנדריים לצורך אומדן הפעילות העסקית, נמצאו בלתי מבוססות. בנוסף, המהימנות שייחס בית המשפט המחוזי לעדויות ולנתונים שנתמכו על ידי מנהל מע"מ לא נקבעה כשגויה. בית המשפט אישר את העיקרון לפיו נישום שאינו מנהל רישומים נאותים אינו יכול להתלונן מאוחר יותר על אי דיוק של אומדנים רשמיים, ואומדנים כאלה אינם דורשים דיוק אם התנהגותו הפסולה של הנישום פוגעת בחשבונאות מדויקת. משכך, נדחה הערעור והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪, בהסכמת כל השופטים.