ת"א 23417-09-10

תקציר

עורכת הדין התובעת תבעה את הלקוחה שלה, הנתבעת, על יתרת שכר טרחתה על פי שני הסכמי שכר טרחה. ההסכם הראשון נגע לייצוגו של הנתבע בהשבת שכר טרחה מעורך דינו הקודם, אשר נגבה לכאורה ביתר. ההסכם השני נגע לייצוג הנאשם בערעור ובערעור שכנגד בבית המשפט העליון. המחלוקת נסובה סביב שלוש שאלות עיקריות. הראשונה היא האם עורך הדין הקודם אכן השיב את שכר הטרחה בגין הסכום שעוכב, וממילא האם התובע זכאי ליתרת התמורה עבור השירותים המשפטיים שניתנו לנתבע. שנית, האם התובע גבה מהנתבע יתר על המידה את שכר טרחת עורך הדין. ושלישית, האם התובע התרשל בטיפול בענייניו המשפטיים של הנתבע ובכך חייב לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לו. הנתבע גם תבע כנגד החזר שכר טרחה מופרז ופיצוי בגין נזקים שנבעו מרשלנות הנטענת של התובע. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שעורך הדין הקודם התאושש או לא גבה את שכר הטרחה בגין הסכום שהתעכב. לפיכך, נדחתה תביעתו העיקרית של התובע. עוד קבע בית המשפט כי פרשנותו של התובע להסכם הפשרה בין הנתבע לבין עורך הדין הקודם אינה סבירה, וכי הנתבע לא ויתר על טענותיו בדבר שכר הטרחה בגין הסכום המאוחר. זאת ועוד, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי יש לפרש את הסכם הפשרה לטובתה. לפיכך, חויב התובע להשיב לנתבעת סך של 130,084 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה ממועד קבלת סכום זה ועד למועד התשלום המלא בפועל. באשר לתביעה שכנגד, פסק בית המשפט לטובת התובעת. נפסק כי ההוראות המגבילות שכר טרחת עורך דין בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינן חלות על הליך הערעור במקרה זה, שכן הסכם שכר הטרחה נחתם באותו יום בו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בוטל רק שנים לאחר מכן. בכך קיבל בית המשפט את טענת התובע כי הצדדים הסכימו על שכר טרחה קבוע בגין הערעור. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת הנתבעת כי התובעת התרשלה בייצוגה. הסכם הפשרה נמצא סביר ולא תוצאה של רשלנות מקצועית כלשהי מצד התובע. לפיכך, נדחתה התביעה שכנגד להחזר שכר טרחה מופרז ופיצויי רשלנות. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.