עמ"ש 51650-06-12

תקציר

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לטובת האב והעניק לו משמורת מלאה על ילדו הקטין לאחר פרידה ממושכת מאמו של הילד. האם ערערה על החלטה זו, בטענה לפגמים פרוצדורליים ומהותיים שונים בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. לטענתה, השופט לא שמע את העדפותיו של הילד באופן ישיר, הסתמך רבות על תסקיר רווחה מוטה, התעלם ממסמכים חיוניים ושגה בהערכת יכולותיו ההוריות של האב וטובת הילד. עם זאת, בית הדין לערעורים דחה את טענות האם ומצא אותן בלתי משכנעות. בית המשפט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש את מעורבותו העמוקה של הילד בסכסוך ואת הצורך לשים את טובתו בראש סדר העדיפויות. השופטים ציינו לשבח את הבדיקה המדוקדקת שעורכים העובדים הסוציאליים והדגישו כי לבתי המשפט שיקול דעת בשמיעת עדויות קטינים בתיקי משמורת. בנוסף, צוינו אי שיתוף הפעולה של האם עם שירותי הרווחה והתנהגותה המפריעה במהלך הליך הערעור. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשמורת המקורית התבססה בצדק על הערכות מקצועיות מקיפות, וכל טעות שנעשתה הייתה חסרת חשיבות לתוצאה. השופט שוחט, יחד עם השופטים שבח וענבר, קבע כי פסק הדין צריך לעמוד על כנו, והורה לאם לשאת בהוצאות המשפט של האב, תוך הדגשת הצורך לסיים את ההתדיינות הממושכת למען הילד.