ת"ד 1962-08-13

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת חבלה ממשית בכך שלא נכנע להולך רגל. האירוע התרחש בחודש נובמבר 2012 כאשר הנאשם נסע לאחור ופגע בהולך הרגל, תוך שהוא גורם לחבלות לרבות דימום תת-דוראלי מינימלי ושברים. פציעתו של הולך הרגל לא הייתה מסכנת חיים אך הצריכה אשפוז ופיזיותרפיה. לנאשם, שנוהג משנת 1980, יש גם היסטוריה של 27 הרשעות קודמות. במהלך המשפט הודה הנאשם בעובדות שהוצגו בכתב האישום. בקביעת העונש שקל השופט את הערך החברתי שנפגע, את מידת הפגיעה ואת מדיניות הענישה החלה. הם לקחו בחשבון גם את נסיבות התאונה ואת חוסר החרטה שהפגין הנאשם, שניסה להטיל את האשמה על הקורבן. השופט התייחס למספר מקרים תקדימיים של גרימת חבלה ממשית, שהביאו לפסילת רישיון נהיגה שנעו בין 4 ל-6 חודשים. לאחר שקילת מכלול הראיות וגורמים מקלים, כגון גילו ועיסוקו של הנאשם, גזר השופט על הנאשם קנס של 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר, חמישה חודשי פסילת רישיון נהיגה, שלושה חודשי פסילה על תנאי והתחייבות כספית בסך 10,000 ₪.