צ"מ 64847-12-22

תקציר

בפני בית משפט השלום בראשון לציון (השופט גיל גבאי) עמד ערעור שהגיש ישראל שמש נגד צו הגבלת שימוש במקום, שהוצא מכוח סעיף 5א(א) לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה-2005. הצו, שהוצא על ידי מפקד מחוז המרכז, הורה על סגירת עסק המכונה "דיזין ספא" ברחוב עליית הנוער 2, ראשון לציון, בנימוק שהמקום משמש, ביסוד סביר להניח, לביצוע עבירה של עיסוק בזנות כחלק מפעילותו השגרתית. **עיקרי טענות המערער:** המערער, בעל העסק מזה 5 שנים (משנת 2018), טען כי מהות העסק היא מתן שירותי עיסוי בלבד. הוא הסביר כי המטפלות העובדות במקום הן עצמאיות, וכי התמורה המתקבלת משולמת בחלקה למטפלת עבור העיסוי ובחלקה למערער עבור השימוש בחדרים ושירותי ניהול שוטפים. לטענתו, שיקול הדעת בהוצאת הצו היה לקוי, שכן הצו לא הוצא באופן מיידי, הפעילות במקום אינה מסכנת את הציבור, אין ראיות לביצוע עבירות קודמות, וכן לא נשקלה כראוי מידת הפגיעה הנגרמת למערער ולעובדות כתוצאה מהסגירה. בנוסף, טען המערער כי די להראות שהמקום שימש למתן שירותי מין, אלא שהייתה לו כוונה מיוחדת להחזיק את המקום לשם כך. הוא הדגיש כי המטפלות חתמו על מסמך המציין כי הן מתחייבות שלא לתת שירותי מין, דבר המעיד על מניעתו כאמור. **עיקרי טענות המשיבים (משטרת ישראל):** ב"כ המשיבים ביקש לדחות את הערעור, תוך הפניה לתיק החקירה, לאירועים קודמים בהם נחקר המקום והמערער, ולהפעלת שיקול דעת תקינה. לטענתם, הצו עומד בתנאי החוק ואין הצדקה להתערבות בו. **המסגרת הנורמטיבית - חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה-2005:** החוק קובע בסעיף 3(א) כי קצין משטרה מוסמך רשאי להוציא צו הגבלת שימוש במקום לתקופה של עד 30 ימים, אם יש יסוד סביר להניח שהמקום משמש לביצוע עבירה המנויה בתוספת כחלק מפעילותו השגרתית, ויש חשש סביר להמשך ביצוע העבירה ללא הגבלת השימוש. סעיף 3(ב) מפרט את השיקולים שיש לשקול טרם מתן הצו, ביניהם: מידת הסכנה או הנזק לציבור, ביצוע עבירות קודמות במקום, ידיעת הבעלים על ביצוע עבירה או כוונה לבצעה, ומידת הפגיעה בבעלים מהוצאת הצו. סעיף 3(ד) מאפשר לנפגע מהצו לפנות לקצין משטרה מוסמך בבקשה לטעון את טענותיו, ולקבל שימוע בהקדם האפשרי. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט השלום בראשון לציון, בפסק דינו של השופט גיל גבאי, דחה את הערעור. **ניתוח משפטי ועיקרי ההחלטה:** 1. **הליך השימוע:** בית המשפט קבע כי טענות המערער בנוגע לאי שמיעת טענותיו אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק. המחוקק פטר את הגורם המוסמך מחובת שימוע מוקדם, אך הותיר לנפגע את הזכות לבקש שימוע בדיעבד. המערער בחר שלא לפנות לקבלת שימוע אלא הגיש ערעור לבית המשפט, ולכן נבחנו טענותיו לגופם. 2. **עיון בחומרי החקירה:** בית המשפט עיין בחומרי החקירה במעמד צד אחד, בהתאם לסעיף 5ג(ב) לחוק, על מנת שלא לפגוע בחקירה ובאינטרס ציבורי. העיון הוביל למסקנה כי מדובר במקום המשמש לביצוע עבירת מתן שירותי זנות כחלק מפעילותו השגרתית. * **ראיות לביצוע עבירות זנות:** בית המשפט פירט ראיות ממשיות, הכוללות עדויות לקוחות, הודעות עובדות, וממצאים מהחיפוש במקום (קונדומים, ג'ל סיכוך). הממצאים המרכזיים כללו: * לקוחות קיבלו שירותי מין במקום, חלקם דרך פרסום באתרי מין. * העיסוי כלל הגעה לסיפוק, לעיתים ביוזמת המטפלת. * המטפלות לבשו תחתונים וחזייה, כחלק מהשגרה. * נמצאו קונדומים וג'ל סיכוך, המעידים על פעילות מינית. * הראיות מצביעות על כך שהגעת הלקוחות תאמה פרסומים באתרי מין, ושירותי המין היו חלק אינטגרלי מהשירות המוצע. * **אירועים קודמים:** בית המשפט הדגיש כי לא מדובר באירוע בודד, אלא כי גם בפעמים קודמות בהן בוצעה פעילות משטרתית במקום (3 מקרים ב-4 החודשים שקדמו לצו), נמצאו לקוחות שקיבלו שירותי מין. 3. **יסוד סביר לחשש המשך ביצוע העבירה:** בית המשפט קבע כי העובדה שהמקום נמצא תחת חקירה מזה 5 שנים, הכוללת ביקורי משטרה חוזרים ונשנים, ריבוי המקרים בהם נמצאו עבירות מין, והצהרת המערער כי אין לו שליטה על המתרחש בחדרים, מקיימים יסוד סביר לחשש כי המקום ימשיך לשמש לביצוע עבירות זנות ללא הגבלת שימוש מיידית. 4. **שיקולים לפי סעיף 3(ב) לחוק:** * **מידת הסכנה לציבור:** בית המשפט הפנה לעניין "אבנבך" (ע"מ 68183-03-18), שבו נקבע כי פעילות עבריינית זו עלולה לסכן את החשפניות העובדות מתוך מצוקה, וכן להשפיע לרעה על הציבור בכללותו, ולגרום לפעילות עבריינית נלווית. קביעה זו יושמה גם במקרה הנדון. * **ביצוע עבירות קודמות:** כאמור, זוהו עבירות קודמות במקום. * **ידיעת הבעלים:** בית המשפט הדגיש כי ידיעת הבעלים אינה פרמטר בלעדי, אך במקרה זה, הוכח, לכל הפחות, יסוד סביר לחשד כי המערער ידע על מתן שירותי מין. ראיות לכך כללו: פרסום באתרי מין, ריבוי חקירות, ממצאים במקום (קונדומים, ג'ל), לבוש המטפלות, והיסטוריית החקירות של המערער עצמו בחשד להחזקת מקום לזנות. בית המשפט אף קבע כי "עצימת עיניים והימנעות מבירור כמוה כידיעה". כמו כן, ציין בית המשפט מאפיינים נוספים המחזקים קביעה זו, כגון תשלום במזומן, אי-מתן חשבוניות, קהל יעד גברי בלבד, לבוש חושפני, ועוד. * **מידת הפגיעה בבעלים:** בית המשפט הכיר בכך שהוצאת הצו פוגעת קשות במערער, אך קבע כי אין בכך כדי להצדיק את ביטול הצו והמשך ביצוע העבירות. 5. **האופי המניעתי של החוק:** בית המשפט הדגיש, תוך הסתמכות על דברי ההסבר להצעת החוק ועל פסיקה קודמת (עניין אבנבך), כי תכלית החוק היא מניעתית וצופה פני עתיד, ולא עונשית. מטרת הצו היא לשבש את הפעילות העבריינית ולמנוע הישנותה. 6. **החלטה על סגירה מיידית:** בית המשפט דחה את טענת המערער כי ההחלטה לא התקבלה באופן מיידי. הוא הסביר כי בתקופה הרלוונטית נדרש מפקד המחוז להחליט בעניינם של מקומות רבים, וכי יש להקדיש לכל מקרה את תשומת הלב הראויה, תוך הפעלת שיקול דעת. לפיכך, השיהוי הקל לכאורה לא הצדיק שינוי בהחלטה. 7. **מגבלות מינימליות:** בית המשפט קבע כי בשל הפגיעה בקניין, על המגבלה להיות המינימלית הנדרשת למניעת המשך ביצוע העבירות. למרות זאת, לא נמצאו תנאים ומגבלות חלופיים שיספקו מענה הולם לסגירת המקום, במיוחד לאור ריבוי המקרים הקודמים בהם נמשכה העבירה על אף ביקורי המשטרה. **חידושים משפטיים/עקרונות מנחים:** * **פרשנות הרחבה של "ידיעת הבעלים":** בית המשפט הדגיש את העיקרון של "עצימת עיניים" כפי שווה ערך לידיעה. בכך, הוא מרחיב את האחריות של בעל העסק, ואינו מחייב הוכחה ישירה ומוחשית לידיעה, אלא די בהצטברות נסיבות המעידות על מודעות פוטנציאלית והימנעות מבירור. * **הדגשת האופי המניעתי של החוק:** פסיקה זו מחזקת את התפיסה כי חוק הגבלת שימוש במקום נועד למניעת עבירות עתידיות, ולא ככלי עונשי. הדבר מצדיק הוצאת צו הגבלה אף בהעדר הרשעה פלילית, אלא על בסיס "יסוד סביר להניח" ו"חשש סביר". * **התמודדות עם עבירות "מסווה":** בית המשפט נתן ביטוי למורכבות של זיהוי עבירות זנות המוסוות כשירותי עיסוי. הוא בחן מגוון רחב של ראיות נסיבתיות (כגון לבוש, ממצאים פיזיים, פרסומים) כדי להגיע למסקנה בדבר מהות הפעילות האמיתית במקום. * **חשיבות התיעוד המשטרתי:** ריבוי התיעוד של ביקורי המשטרה, חקירות וממצאים, הוכיח את עצמו כבסיס מוצק להפעלת סמכויות לפי החוק, והדגים את תפקידו של תיעוד זה במניעת המשך פעילות עבריינית. **סיכום:** בית המשפט דחה את הערעור ואישר את צו הגבלת השימוש במקום. ההחלטה מבטאת את אכיפת החוק הנוגע למניעת זנות, תוך הדגשת הכלים שמעניק החוק לרשויות, הצורך בהפעלת שיקול דעת רחב, והחשיבות של הוכחות נסיבתיות כאשר מדובר בפעילות עבריינית המוסווית.