רע"פ 3199/20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיות החיפוש המשטרתי שנערך לאדם בשדה תעופה ללא חשד סביר, תוך בחינת היקף סמכויות המשטרה לפי פקודת הסמים והחוקים הנלווים אליה. בית המשפט נתן רשות ערעור, מתוך הכרה בהשלכות הרחבות יותר על הזכות לפרטיות ועל סמכות החיפוש. המקרה בחן סעיפים בפקודת הסמים המסוכנים ובחוק התעופה, והדגיש את הקונפליקט בין שמירה על שלום הציבור לבין שמירה על צנעת הפרט. נקבע כי חיפושים בדרך כלל דורשים חשד סביר, אך קיימים חריגים, כגון בשדות תעופה לאכיפת סמים. בית המשפט מצא כי החיפוש שערך המערער נעשה באופן שרירותי, ללא קריטריונים נדרשים או הצדקה מקצועית, ולפיכך קבע כי הוא בלתי חוקי. כתוצאה מכך, הראיה שהושגה (סם) נקבעה כבלתי קבילה, והמערער זוכה. ההחלטה מדגישה את הצורך של המשטרה לפתח נהלים ברורים למניעת חיפושים שרירותיים ומדגישה את הפיקוח השיפוטי על הליכים אלה. חוות דעתו של השופט י' אלרון נתמכה על ידי השופט א' ברון, ואילו השופט ד' מינץ חלק עליו, וטען לחשיבותן של בדיקות סמים אקראיות בשדות תעופה, גם ללא חשד סביר, וציין את היעדר הקריטריונים כפגם פרוצדורלי ולא כהפרה משפטית. בסופו של דבר, פסק הדין מבקש לאזן בין צורכי ביטחון הציבור לבין ההגנה על צנעת הפרט.