LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ת"צ 45844-04-13

החלטה מחוזי חיפה

📋
מספר הליך45844-04-13
📂
סוג הליךת"צ
📅
תאריך31 ביולי 2013
🏛️
בית משפטמחוזי
📍
מחוזחיפה
⚖️
סוג החלטההחלטה
👥
צדדיםממן מיכאל יוסף נ. דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
👨‍⚖️
שופטיםיגאל גריל

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שבה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **עובדות הרקע:** התיק עוסק בבקשה להעברת דיון בתובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה הנוכחית") מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בבית המשפט בירושלים מתנהלת תובענה ייצוגית קודמת (להלן: "התביעה הקודמת") שהוגשה על ידי דורון שטרן נגד אותן משיבות. בקשת ההעברה מבוססת על סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). **טענות הצדדים:** * **המשיבות (המבקשות להעברה):** טוענות כי השאלות המשפטיות והעובדתיות בשתי התובענות זהות או דומות בעיקרן, וכן שהקבוצה בשמה הוגשה הבקשה הנוכחית זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה התביעה הקודמת. לטענתן, יש תחולה לסעיף 7(א)(1) ו-7(א)(2) לחוק, המחייבים את העברת הדיון. המשיבות מדגישות כי נוכחות תובענות ייצוגיות כפולות זהות או דומות מטילה עלויות מיותרות על הצדדים והמערכת השיפוטית, וכי קיים חשש להכרעות סותרות. הן מציינות כי השוני הנטען בפרטים או בסעדים אינו רלוונטי כאשר קיימת שאלה מהותית משותפת. * **המבקשים (המתנגדים להעברה):** טוענים כי עילות התביעה והסעדים הנתבעים שונים מהותית. בעוד התביעה הקודמת עותרת לביטול התקנות והשבת כל הכספים, הבקשה הנוכחית טוענת להפרת תקנה ספציפית (תקנה 14(א) לתקנות כביש אגרה) ודורשת החזר סכומים עודפים בלבד. עוד טוענים המבקשים כי הסכום הנתבע בבקשה הנוכחית (כ-102.5 מיליון ₪) שונה משמעותית מהסכום הנטען בתביעה הקודמת (כ-400 מיליון ₪), וכי נדרשים רכיבים עובדתיים שונים להכרעה. המבקשים מדגישים גם את ההבדלים הראייתיים, כאשר התביעה הקודמת לוקה בכשלים ראייתיים לטענתם (ללא חוות דעת מומחה, מסתמכת על דו"ח מבקר המדינה), בעוד שהבקשה הנוכחית נתמכת בחוות דעת רואה חשבון. לבסוף, המבקשים טוענים כי התביעה הקודמת נמצאת בשלב מתקדם (לקראת סיכומים) וכי העברתה בשלב זה תפגע במיצוי זכויותיהם. **ניתוח משפטי והלכות רלוונטיות:** 1. **תכלית סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות:** בית המשפט מתייחס לתכלית העומדת בבסיס הוראות סעיף 7 לחוק, שהיא למנוע כפילות, להבטיח יעילות דיונית, למנוע הכרעות סותרות, ולעודד ריכוז הדיון בפני מותב אחד כאשר מדובר בתובענות ייצוגיות זהות או דומות. ההחלטה מדגישה כי קיים חשש שהגשת תובענה ייצוגית מאוחרת בעניין בו כבר תלויה ועומדת תובענה אחרת, נועדה לשרת את טובת התובע הייצוגי ולא את טובת הקבוצה, ומטילה עלויות מיותרות. 2. **הוראות סעיף 7(א)(1) ו-7(א)(2) לחוק:** * **סעיף 7(א)(1):** מאפשר לבית המשפט להורות על העברת דיון אם קיימות "שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן" לבקשה הקודמת. * **סעיף 7(א)(2):** קובע כי אם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה המאוחרת "זהה או דומה בעיקרה" לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה הקודמת, "יורה בית המשפט על העברת הדיון". סעיף זה מוגדר כ"הוראה מנדטורית" על ידי בית המשפט, כלומר, במקרה של קיום התנאים, אין לבית המשפט שיקול דעת להימנע מהעברת הדיון. 3. **הקשר בין השאלות המשפטיות והעובדתיות:** בית המשפט קובע כי הדרישה אינה לזהות מוחלטת של השאלות, אלא די בכך שהן "דומות בעיקרן". ההחלטה מפרטת את הליבה המשותפת של שתי התביעות: הטענה לגביית "החזר הוצאות ופיצוי" ביתר, באופן המנוגד לתקנות האכיפה, ובפרט תקנה 14(א) לתקנות. ההחלטה מדגימה כיצד הטענה לחובת גבייה התואמת את ההוצאות בפועל מופיעה באופן מפורש בשתי בקשות האישור. 4. **הגדרת הקבוצה:** בית המשפט בוחן את הגדרות הקבוצה בשתי התובענות. בעוד שבהליך הנוכחי התובעים מוגדרים כמי שחויבו בשנים 2004-2011, בתביעה הקודמת הקבוצה מוגדרת כמי שחויב בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה. בית המשפט קובע כי הקבוצות "דומות בעיקרן" וכי אי-התאמה מדויקת בהיקף התקופות אינה שוללת את תחולת סעיף 7(א)(2) לחוק. בית המשפט נסמך על פסיקות קודמות (כגון "עיריית הרצליה נ' פלסר" ו"פלאפון תקשורת בע"מ נ' ממן") שקבעו כי די בדמיון מהותי בין הקבוצות, וכי היקפן המדויק אינו רלוונטי בשלב זה. 5. **השוני בעילות ובסעדים:** בית המשפט דוחה את טענות המבקשים בדבר שוני מהותי בעילות ובסעדים. נקבע כי עצם קיומן של עילות נוספות בתביעה הקודמת, או שהסעדים אינם זהים לחלוטין, אינו מונע את העברת הדיון, כל עוד קיימת שאלה משפטית מהותית משותפת. למרות שטען המבקש בתביעה הקודמת טען גם להחזר ההפרש בין הסכומים שנגבו בפועל להוצאות האכיפה בפועל, אף אם הוא עותר לסעדים רחבים יותר. 6. **היבטים ראייתיים ודיוניים:** בית המשפט מקבל את עמדת המשיבות כי טענות המבקשים בנוגע לכשלים ראייתיים בתביעה הקודמת או בנוגע למשוכות דיוניות, אינן רלוונטיות להחלטה על העברת הדיון. בית המשפט מבהיר כי את שאלות אלו (כגון אופן ניהול הדיון, איחוד הליכים, השלכות שלבים דיוניים מתקדמים) ידון בית המשפט שאליו יועבר הדיון, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק. סעיף זה מסמיך את בית המשפט שאליו הועבר הדיון להכריע כיצד ינוהלו הבקשות, לרבות איחודן, מחיקתן או עיכובן. 7. **הבחנה מהלכת "אהרוני נ' דקל":** בית המשפט מפריד את המקרה הנדון מהלכת "אהרוני נ' דקל", שכן באותו מקרה לא נמצאו שאלות משפטיות משותפות, ובכך נשלל החשש מפסיקה סותרת. לעומת זאת, במקרה הנוכחי, השאלה המרכזית של גביית יתר לכאורה על פי תקנות האכיפה מהווה נקודת שורש משותפת. 8. **יעילות דיונית וחשש להכרעות סותרות:** בית המשפט נותן משקל מכריע לחשש מפני הכרעות סותרות, אשר מושפע מהזהות או הדמיון העיקרי בין השאלות המשפטיות והעובדתיות ובין הקבוצות. הפסיקה המתייחסת לכך מדגישה את הצורך להימנע מניהול הליכים מקבילים כאשר הדבר אינו נדרש מטעמים ענייניים, כדי לחסוך במשאבים ולמנוע אי-ודאות. **חידושים משפטיים או דגשים בהחלטה:** * **החלת סעיף 7(א)(2) כמנדטורי:** ההחלטה מדגישה את האופי המנדטורי של הוראת סעיף 7(א)(2) לחוק, כאשר הקבוצות זהות או דומות בעיקרן. זהו חיזוק לעיקרון של ריכוז ההליכים הייצוגיים הזהים או הדומים. * **פרשנות "דמיון בעיקרן":** ההחלטה מבהירה שדמיון מהותי בשאלות המשפטיות והעובדתיות, ובקבוצות התובעים, מספיק כדי להצדיק העברת דיון, ואין צורך בזהות מוחלטת. * **הפרדת בחינת העברת דיון מהיבטים דיוניים מהותיים:** בית המשפט עושה הפרדה ברורה בין שלב ההכרעה בשאלת העברת הדיון (לפי סעיף 7(א)), לבין השלבים הדיוניים והראייתיים שידונו לאחר מכן על ידי בית המשפט שאליו יועבר הדיון (לפי סעיף 7(ב)). טענות על כשלים ראייתיים או התקדמות דיונית של ההליך הקודם נדחות כרלוונטיות לשלב זה. * **חשיבות זיהוי הליבה המשותפת:** ההחלטה מראה כי בית המשפט מזהה את "ליבת המחלוקת" המשותפת לשתי התובענות – הטענה לגביית יתר של דמי אכיפה על פי תקנות כביש אגרה – כבסיס להפעלת סעיף 7. **לסיכום:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום עקרונות הריכוזיות, היעילות, והמניעה מפני הכרעות סותרות, המעוגנים בחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט פעל להגשמת תכליות החוק על ידי העברת הדיון לבית המשפט שבו מתנהלת התביעה המוקדמת, כאשר זיהה דמיון מהותי בשאלות המשפטיות והעובדתיות, ובקבוצות התובעים, והחיל את ההוראה המנדטורית בסעיף 7(א)(2) לחוק. ההחלטה מעניקה פרשנות רחבה למושג "דמיון בעיקרן" ומתעלמת מטענות טכניות או דיוניות שאינן רלוונטיות להכרעה בשאלת העברת הדיון עצמה.

חקיקה מקושרת

חוק תובענות ייצוגיותתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)

ת"צ 45844-04-13 ממן מיכאל יוסף נ. דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ, מחוזי (31.7.2013)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית